אלה לא הצלחתי לישון הרבה הלילה מרוב התרגשות וסחרחורת, והבוקר ההורים שלי לוקחים נצח לארוז ולעזוב. כשהם סוף סוף יוצאים מהחניה, אני מנופפת להם לשלום לפני שאני רצה פנימה לתפוס את התיק שארוז ומוכן ליציאה. אני רצה לשביל שבין הבתים שלנו, אבל במקום הנרי, אני מוצאת את בו מחכה לי, נשען על עץ האלון הגדול שהוא הצמיד אותי אליו אתמול בלילה. אני מחייכת ורצה אליו, זורקת את זרועותיי סביבו כשהוא צוחק ומנשק אותי. הו