ביום שבו החברה הונפקה, זאק עמד על הבמה ונתן נאום תודה. כשהתקרב לסוף, הוא הזכיר אותי. "אני רוצה להודות במיוחד לאשתי שנמצאת כאן. בזכותה אני נמצא איפה שאני היום." "בנוסף, יש לנו בשורות טובות לחלוק עם כולם." מבטי סרק את הקהל ונעצר על שלו. כמעט באותו רגע, ידעתי מה הוא מתכנן. ואכן, חיוך זחוח התעקם על שפתיו כשהמשיך, "אשתי מצפה לילד. היא תפרוש מתפקידה כסגנית נשיא כדי לקחת הפסקה." הוא סיים במבט של אהבה בעי