כאב חד חדר לליבי, ונשכתי קלות את לשוני כדי להסיח את דעתי ממנו. "זאק סונדרס, מה נעשה? אני בהריון," אמרתי. הוא קפא, ונראה קצת איטי להגיב. "מה אמרת?" נעצתי בו מבט וחזרתי על דבריי. אישוניו של זאק הצטמצמו, והוא הביט בבטני. "בהריון..." צמרמורת עברה בגופי. בהיתי בחלל ריק בכתם אור על הרצפה, ותחושת עצב עמוקה החלה לחלחל. "אתה לא רוצה את הילד הזה, נכון?" שאלתי. זאק הדליק סיגריה ושאף ממנה. "סאמי, תהיי הגיונית. לא אמרתי את זה." הוא הביט בי מבעד לעשן, עיניו מעורפלות ובלתי ניתנות לקריאה. "אני מקווה שלא תמשיכי לכפות עליי את המחשבות שלך בכל פעם." נראה שאנשים שכבר התרחקו זה מזה בנישואין נוטים לעשות זאת - להדוף אחריות כשהם חשים אשמה. "אבל אם אתה באמת רוצה את הילד הזה," חייכתי אליו והמשכתי לאט, "לא היית מדליק את הסיגריה הזאת מולי." הפעם, זאק שתק במשך זמן רב. רק כשהגחל הבוער של הסיגריה צרב את ידו הוא התעורר. מבטו נשאר על בטני לכמה שניות, ואז הוא שאל אותי בקול צרוד, "סאמי, את רוצה את הילד הזה?"