פרק 21 דַלְזוֹן דנבר הסתכל עליי, משחק עם הכדור בידו הימנית. הוא הקפיץ אותו מעלה ומטה, ותפס אותו באמצע. אכן, לא באתי לכאן כדי להתבטל, אלא לצורך חשוב. עברו כל כך הרבה שנים ועדיין לא מצאתי ולו ראיה או רמז בודד. עיני רעדו קלות לנוכח הזיכרונות שפתאום שטפו אותי. אחזתי בראשי בחופזה, הורדתי אותו וגרגרתי בכעס. ומאז שזה קרה, מעולם לא שכחתי זאת. דנבר היה חרד, והרגשתי זאת ממבטו. הוא שאל לאחר שכרכר בגרונו. "אנ