"אאוץ'..." ככל שמייזי שבה אט אט להכרתה, כל מה שהיא יכלה להרגיש היה את כאב הראש הנורא שלה ואת הכאב הפועם בכל גופה, כאילו זה עתה נפגעה ממכונית. היא קימטה את מצחה באי נוחות, אך לא מצאה את הכוח להתעלם מכך. בקושי הצליחה להבחין בצללית של הגבר בחושך, אך יכלה להריח את הניחוח הייחודי של מי הקולון גוצ'י, שנישא קלות באוויר. הגבר שתק כל הזמן כשהצמיד את גופו אליה, מנשק ומכרסם את צווארה החטוב... עם עלות השחר, זרחה שמש הבוקר. מייזי פקחה לפתע את עיניה. היא נדהמה לגלות את עצמה עירומה במיטה עם זר ששכב לצידה. הוא הפנה את גבו אליה. פניה של מייזי החווירו כאשר הבזקים מליל אמש חזרו לפתע והציפו אותה. זה לא היה חלום אחרי הכל! איך היא הגיעה לכאן? כל מה שמייזי יכלה להיזכר מליל אמש היה שהיא חגגה את יום הולדתה עם ווילו. לאחר שלגמה כמה לגימות מהסנגרייה שווילו הביאה לה, היא התעלפה! האם ייתכן שהמשקה שלה תובל!? מייזי חרקה שיניים ויצאה מהמיטה. בכל פיסת קור רוח שהייתה בה, היא ניסתה להישאר רגועה ככל שיכלה. היא מיהרה ללבוש את בגדיה מאמש, סידרה את עצמה ונמלטה. היא הייתה צריכה להגיע הביתה מיד כדי שתוכל לדבר עם ווילו ולגלות מה קרה! ***** כשמייזי הגיעה הביתה, היא ראתה את אביה יושב על הספה ומחכה לה. סטיבן שאל בפנים רגועות, "איפה היית אתמול בלילה?" מייזי כיווצה את שפתיה, תוך כדי שהיא חושבת על אירועי הלילה הקודם לפני שענתה לבסוף, "נרדמתי בבית של חברה." בום! הוא הטיח תמונה על השולחן ושאג בזעם, "אני יודע שבילית את הלילה עם גבר בחדר מלון! איך את מעזה לשקר לי?" מראה התמונה גרם לדם לזרום מפניה של מייזי. זו הייתה תמונה של גבר שהיא לא זיהתה, עוזר לה להיכנס לחדר מלון. ווילו מיהרה לרדת במדרגות בעקביה הגבוהים. "אבא, תירגע." כשהמשיכה לדבר, היא הלכה לעבר מייזי והעמידה פנים שהיא נוזפת בה. "זי, איך יכולת לבייש את המשפחה ככה? גם אם את מאוהבת בגבר, את צריכה לדעת לא לחצות את הגבול לפני שאת מתחתנת." מייזי נבהלה לגמרי. למה היא התכוונה בזה? היא הייתה חסרת הכרה בזמנו! כמו שחשדה, ווילו לעולם לא תהיה כל כך נחמדה לחגוג לה את יום הולדתה. הכל היה תרגיל! מייזי ניסתה להסביר את עצמה, "אבא, תקשיב, יצאתי לחגוג את יום הולדתי עם ווילו. היה משהו במשקה שווילו נתנה לי—" "זה מספיק!" סטיבן קם, הצביע עליה באצבע ונהם, "ווילו היא אחותך הגדולה. אל תעזי להאשים אותה במעשים שלך!" 'אחות?' כששמעה את האשמות של אביה, מייזי קמצה את שתי אגרופיה בחוזקה עד שרעדו. אמה הייתה צריכה לדעת שאביה הוא גבר לא נאמן. הוא ניהל רומן עם אישה מהצד מההתחלה. מי היה יכול לנחש שבתוך שנה לאחר מותה של אמה, הוא יינשא בשנית כל כך מהר עם ליילה סקוט? מה שהפתיע יותר את מייזי היה לגלות שהם כבר ילדו בת משלהם! מייזי תמיד ידעה שווילו מנסה לזכות באביה במשך שנים. היא הייתה מתנהגת בצורה מסוימת מול אביה והופכת למשהו אחר מאחוריו. מעולם לא עלה בדעתה של מייזי שווילו תנסה לחבל בה ביום הולדתה! "תכננתי להעביר לך את תכשיטי וונה כשסוף סוף תגיעי לבגרות, אבל א-את... אני לא מאמין שעשית כזה פעלול כדי להכתים את שם המשפחה! אני לא רוצה לראות את הפנים שלך יותר! משפחת ונדרבילט יכולה להסתדר טוב יותר בלי עלובה חסרת בושה כמוך בתור בת!" מייזי גמגמה, "אבא, א-אתה... זורק אותי?" סטיבן ניפץ את הספל שהחזיק ממש לרגליה. "תסתלקי מפה!" מייזי רעדה ללא שליטה, הרימה את ראשה רק כדי לתפוס את ווילו מזלזלת בה בחזרה יחד עם פרצוף הזעף הלא אמין של אביה. היא לא יכלה שלא לחוש צמרמורת בלב. כשמייזי גררה את המזוודות שלה דרך החצר הקדמית, ווילו ניגשה אליה. בהעמדת פנים שהיא מתוקה, היא הושיטה זרוע והציעה לעזור במזוודות. אבל במקום זאת, ידה המושטת נהדפה על ידי מייזי. "תעופי מפה." כשראתה את הגישה העוינת של מייזי כלפיה, ווילו סוף סוף הראתה את צבעיה האמיתיים. "אני אהיה כנה איתך. הוספתי קצת משהו למשקה הזה אתמול בלילה. אני מניחה שזה בטח מרגיש נורא להיות מוכתמת על ידי גבר." מייזי לעסה את שפתיה בייאוש רב. "את וליילה קיבלתן את מה שרציתן בכך שהתחנפתן לתוך הבית שלנו. מה עוד את רוצה?" "מה שאני רוצה זה את המעמד שלך!" ווילו ניגשה ממש אליה ונעצה בה מבט עז בעיניה. "למה אני הילדה הלא חוקית כשאת זוכה להיות פנינת הכתר של משפחת ונדרבילט? נולדת אצילית וגאה, נכון? ובכן, עכשיו את לא יותר מאישה מוכתמת. עד עכשיו, את צריכה לדעת איפה את עומדת. אז למה שלא תמשיכי הלאה." ווילו נופפה בטלפון שלה מול פניה של מייזי בהנאה רבה. "אם את לא רוצה שהסרטון הזה ידלוף לתקשורת ותסכני בהרס חייך לנצח, אז תעלי על הכביש. "ואל תחזרי לעולם!" מייזי בהתה בחזרה בחוסר הבעה. היא שחררה את אגרופיה הקפוצים. היא הרימה את המזוודות שלה מהקרקע במבט נוקשה על פניה ופנתה ישר למכונית שלה בלי להסתכל לאחור. ווילו צפתה במכונית נוסעת רחוק יותר ויותר. חיוך יהיר התפשט על פניה. לא רק שתכשיטי וונה עכשיו היו שייכים לה, אלא שכל דבר אחר תחת משפחת ונדרבילט היה שלה כדי לקחת! בדיוק כשהיא עמדה להסתובב, רולס רויס נעצרה ממש בדלת הכניסה שלהם. ארבעה שומרי ראש בשחור יצאו מהמכונית ועמדו בשורה לידה. ברגל ארוכה קדימה, יצא גבר. הוא היה גבוה ובנוי אתלטית. הוא לבש חליפה מפוספסת שחורה, אלגנטית ופשוטה, אך יוקרתית בו זמנית. ווילו קפאה במקום, 'האם זה לא... נולן גולדמן, היורש של משפחת גולדמן מבירת המלוכה בסבורג?' מנכ"ל קבוצת בלאקגולד, הידוע גם כמלך הצעיר ביותר של עסקים ומסחר בפטריארך של זלוקובה. לנולן גולדמן היה שווי נקי של מאות מיליונים. שלא לדבר על כך שהוא היה איש רב עוצמה בתוך בירת המלוכה! מה הוא עשה כאן באחוזת ונדרבילט? עיניו הלא אנושיות של נולן גולדמן סרקו אותה. הוא אמר בקרירות, "האם את, ווילו ונדרבילט?" לבה החסיר פעימה. הוא זיהה אותה! היא הנהנה בשמחה וצלצלה, "כן, זו אני." "האם היית האישה שבילתה איתי את הלילה במלון אמפיריאן, חדר 6228?" הבעתה של ווילו השתנתה. מלון אמפיריאן, חדר 6228! החדר שהיא הזמינה בכוונה עבור הכלבה חסרת הבושה הזו? האם ייתכן שהגבר שמייזי שכבה איתו אתמול בלילה לא היה הבור העתיק שהיא התכוונה אליו? אלא זה היה נולן גולדמן! 'הכלבה הארורה הזו! אני לא מאמינה שהיא הצליחה!' 'למייזי יכול להיות כל המזל שבעולם, אבל אז מה? בסופו של דבר, היא לא הייתה יותר מאשר אבן דרך. הו, נולן. מי בשכלו הישר אי פעם יוותר על ההזדמנות להפוך למאהב שלך?' ווילו הנהנה בחיוך. "למה, אכן. אני האישה שהיית איתה."