פרק 2 נאנחתי, התהפכתי ובלגנתי את השיער שלי לפני שפקחתי את עיני בקושי. היום היה יום החופש שלי. למען האמת, כל יום הוא יום החופש שלי מאז שאין לי עבודה. אני או עקרת בית או שותפה לדירה, אני לא יודעת. התיישבתי, פיהקתי ונאנחתי. אולם, הטיתי את ראשי והסתכלתי על התחבושות סביב פרקי ידי. "מה... זה?" זעפתי, הסתכלתי על הדלת ולגלגתי. "זה מה שאתה יכול לעשות כדי להרגיע את הכעס שלי? כמה ילדותי." ירדתי למטה, נאנחתי באכזבה וחכתי שיניים. רואה? הוא עזב בלי לחלוק איתי ארוחת בוקר. כצפוי ממנו. "גברתי, ארוחת הבוקר שלך." המטפלת קידה לי את ראשה, "האדון אמר לי לתת לך תוספי מזון והכנתי אותם. הם על השולחן, גברתי." "בסדר." אבל כמובן שלא ארצה שהיום הזה יישאר כפנאי. אני צריכה ללכת לאנשהו כי בדיוק קיבלתי מייל טוב מאוד, מייל שחיכיתי לו הרבה זמן. אחרי הגירושים מדלזון, אני צריכה להבטיח שיש לי עבודה משלי כדי להתפרנס, להיות יציבה ולא להזדקק לעושר של ההורים שלי כדי לעזור לי. "מיס מוניקה?" חייכתי חיוך רחב אל האיש שנופף לי בידו. בתמורה, מיהרתי לגשת אליו ולחצתי את ידו. "אני מצטער על העיכוב בבקשה שלך. היו הרבה בקשות הפעם, סביב חמישים פלוס. אז היינו צריכים לבחון היטב כל אחת מהן כדי לוודא שאנחנו שוכרים אדם אמין ובעל אופקים רחבים כמוך." חייכתי בהערצה, "אני גאה." המלצר הגיש לנו משקאות ושתי עוגות שונות. שלי הייתה תות ושלו הייתה שוקולד. "לא ידעתי מה את רוצה אז עשיתי סקר והגעתי למסקנה שנשים אוהבות תות לעתים קרובות יותר. באופן אישי," סיימתי את דבריו, "אתה אוהב שוקולד. אתה בטח מעריץ את הצבע החום, מהתיק שלך, לנעליים, לעניבה ולמאפין." הוא חייך, "את קפדנית. ובכן, זה נכון. אז, מה שאני רוצה לשאול זה, למה בחרת ב-PURPLE בין שאר חברות המעצבים?" "אין חברה כמו PURPLE. לא רק שהיא מתיישרת עם המומחיות שלי, אלא שהאסתטיקה, המשימות והחזון שלה באמת שבו אותי. כמובן, אלה מילים מתוקות אבל מאז ומתמיד, אהבתי את חברת PURPLE כי מישהו... גרם לה להיות בלתי נשכחת עבורי." "מישהו...?" נופפתי בידי, "מישהו שגרם לי להגשים את החלומות שלי. ואתה יודע שהצבע האהוב עלי הוא סגול בעצמו." הוא פרץ בצחוק, "זה הגיוני. ובכן, אני מקווה לראות אותך בשבוע הבא להתמחות שלך. את תעבדי תחת גברת הארלי." הרחבתי את עיני, "וואו, לא ידעתי שתפסתי דמות כה גדולה בתעשייה הזו." "את צריכה להיזהר כי היא... יכולה להיות קצת מוזרה. אה, והיא אוהבת יין אז את צריכה להיות בעלת ידע בהם." הנהנתי בראשי. "בסדר גמור. אני אכין את עצמי, תודה." "כן, נעים להכיר." "גם לי." אחרי שיחה קצרה, הוא הלך משום שהיו לו עניינים אחרים לטפל בהם בזמן שאני נשארתי זמן רב יותר לפני שהלכתי. קניתי חומרים שאני צריכה כדי להתחיל את ההתמחות שלי והתרגשתי. אבל מה שמפחיד אותי זה איך אני אספר את זה לדלזון ואם אני צריכה לספר לו. נסעתי בעצמי לבית קפה עם המחשב הנייד שלי ונכנסתי פנימה. בית הקפה בבעלות החברה הכי טובה שלי, קתרין. עם בן זוגה לחיים, היא נראית זוהרת בכל יום ומאוד שמחה בחייה הנוכחיים. באשר מתי הם יקיימו את החתונה שלהם, אף אחד עדיין לא יודע את התוכנית שלהם. "נו, באת לכאן כי סוף סוף נכנסת להריון?" נענעתי בראשי, "אפילו אל תתחילי איתי את זה. את יודעת, ההנחה שלי היא שאת תיכנסי להריון קודם." היא הקישה בלשונה, הגישה לי פראפה ואז התיישבה מולי. "רק לשישה חודשים ואת חופשייה ממנו." משכתי את שפתיי כלפי מעלה. "אני יודעת נכון, זה מרגיש לא ייאמן שאחרי שנתיים וחצי. זה מרגיש סוריאליסטי..." "אוי, אל תגידי את זה. ראיתי וקראתי מרומנים שכאשר את מרגישה מחוברת למשהו שבדרך כלל שנאת, זה רק אומר שלא תוכלי לברוח מהגורל הזה. הסוף היחיד שלך הוא להיות איתו לנצח." נרתעתי, "נו באמת, את חוזה עתידות שיודעת את הסוף שלי? אני פשוט... חושבת שיש הרבה מה לעשות אחרי הגירושים שלי ואני לא יכולה שלא להרגיש כמה חופשייה אהיה. ואיך ייראו חיי אחר כך." היא הניחה את ידה על שלי, טפחה עליה וקרנה. "אני מאמינה שתהיי חופשייה מההורים שלך כמו גם מבעלך. אם את צריכה עזרה, פשוט תתקשרי אלי." "כמובן." ואז היא קמה, "טוב, פשוט תהני שם. אני צריכה ללכת ולעזור לבן זוגי." "בסדר, תודה." כשהיא עזבה, פתחתי את המחשב הנייד שלי ושאלתי שלא במודע, 'אי אפשר לברוח מהגורל הזה, הא?' אני אעשה הכל כדי לברוח מהגורל הזה אז. בכל פעם שזה אומר לברוח מהחיים הגיהנומיים עם דלזון, אני אעשה הכל. "גברתי, חזרת," המטפלת נתנה לי מיץ פירות. זעפתי עליה שקידה לי, "בימים אלה, שמתי לב שאת נראית עייפה ויש לך פחות אנרגיה, אני מקווה שכל מה שמטריד אותך, אני יכולה לעזור להקל על הנטל שלך." חייכתי קלות, "תודה. האדון שלך..." "אה, כן. הוא התקשר מוקדם יותר והודיע שהוא לא יחזור הלילה בגלל עניינים דחופים." לגלגתי. "לעתים קרובות בחוץ ולא חוזר הביתה. אני רואה מה אתה עושה, דלזון." אחרי שרוקנתי את הכוס, חייכתי למטפלת וקרצתי לה. "ובכן, מכיוון שבעלי הנאה לא יחזור הביתה הלילה, אני גם אצא לבלות." "... סליחה גברתי?" חייכתי חיוך זדוני, "ודאי לנעול את הדלתות, אני צריכה ללכת לאנשהו 'דחוף וחשוב'," סובבתי את מפתח המכונית בידי, "אם האדון שלך התקשר כי הוא חיפש אותי, תגידי לו שאני איפשהו שאני נחוצה בדחיפות." "איפה... אני צריכה להגיד לו, גברתי?" נענעתי בראשי, "לא. אל תגידי לו, זה... סוד קטן שלי." "גברתי–" "לילה טוב, מטפלת." הלכתי משם מהר ככל שחזרתי. הייתי כל כך צייתנית בשנתיים האחרונות. התגעגעתי לשחק ולבלות. ושישה חודשים זה לא זמן רב בכל מקרה. עם ההגעה לכניסה, חניתי במהירות את מכוניתי, צעקתי בהנאה ויצאתי כשהלכתי כשאני מנענעת את הירכיים שלי בחושניות. התגעגעתי לזה - מועדונים!