אנאבל הייתה המומה, גבותיה נקמטו בבלבול. היא חשבה לעצמה, "קל לבטל אירוסין, אבל דברים הרבה יותר מסובכים כשמדובר בגירושין. למה בכלל לטרוח?" היא הרהרה לשנייה ואמרה, "בסדר. אבל יש לי דרישה." קנדריק חייך בחוסר אונים וחשב, 'איזה יופי'. אבל בכל זאת, הוא אמר, "צייני אותה. אני לא יכול להבטיח לך תשובה חיובית, למרות זאת." היה לו הבעה שובבה על פניו, שגרמה לו להיראות כמו שועל ערמומי. אף אחד לא יכול היה לדעת מה עובר לו בראש. אנאבל קימטה את מצחה ואמרה בצדקנות, "סקס בהחלט יורד מהשולחן אחרי שנתחתן." היא נראתה כמו חיילת שמנסה להגן על הטריטוריה שלה. כשראה זאת, קנדריק לא יכול היה שלא לחייך. "ברצינות, גברת סאנצ'ז? את חושבת שלעשות איתי סקס זה הפסד בשבילך?" אנאבל הרגישה שלחייה בוערות. היא חשבה, 'איזה נרקיסיסט! מי יודע איך זה יהיה? ובכן, זה נכון שהוא נאה, גבוה, ישר והגון בכל נימוס. אבל אני לא נימפומנית, ואני לא רוצה להיות מעורבת עם גברים עשירים בכלל." לכן, היא אמרה, "בטח שכן. אתה מבוגר ממני בשמונה שנים אחרי הכל." קנדריק סקרן וחשב, 'באמת? היא חושבת שאני זקן מדי בשבילה כשאני לא מזלזל בה בהתחשב בפניה המושחתות? אני סקרן עכשיו לדעת איך היא נראית. העיניים שלה מהממות וקווי המתאר של הפנים שלה מתחת לצעיף נראים גם הם בסדר. חוץ מזה, יש לה גזרה טובה והיא מתנהגת באלגנטיות. היא לא כמו הבִּמְבּוֹקֶה שאנשים אומרים שהיא. האם היא מסתירה את עצמה האמיתית? אני אפילו יותר סקרן.' "אני לא אוהב את הבקשה שלך, אבל אני אגיד כן." רק אז אנאבל הרגישה הקלה. היא חשבה, 'אמנם זו רק הבטחה מילולית, אבל אני לא חושבת שגבר גאה כמו קנדריק יחזור בו. אני לא יכולה להמציא תוכנית מושלמת עכשיו, אז אני אצטרך לקחת את זה צעד אחר צעד.' אז שניהם הלכו אל ההורים שלהם יד ביד. לידיה גרגורי, אמה החורגת של קנדריק, קימטה את מצחה במבט נבוך על פניה כשראתה את אנאבל וקנדריק אוחזים ידיים. לידיה אמרה, "קנדריק, אנאבל היא גיסתך לעתיד. מה אתה עושה?" קנדריק חייך ברוגע ואמר, "לידיה, מרווין בדיוק אמר שהוא לא עומד להתארס לאנאבל. איך היא יכולה להיות גיסתי לעתיד?" לידיה עיוותה את פיה ואמרה, "אני יודעת, אבל זו מסיבת האירוסין של מרווין אחרי הכל. גם אם הוא נטש את גברת סאנצ'ז, לא היית צריך להחזיק לה ידיים. אתה לא רואה בזה משהו רע?" קנדריק חייך, "ובכן, במקרה הזה, בואו נהפוך את זה למסיבת האירוסין של אנאבל ואני. ככה ששום דבר לא יהיה לא בסדר, נכון?" כששמעו זאת, כולם היו המומים. "אתה רציני?" שאל קולטן, כשהוא מקמט את מצחו. גם כשקולטן היה צריך להתמודד עם הבלגן שהשאיר מרווין, הוא לא רצה שקנדריק יקריב את עצמו. הוא העריץ את קנדריק מאוד וכבר מצא לקנדריק אישה ממשפחה עשירה, שהייתה לפחות ראויה לו יותר מאנאבל. "כן, אני רציני," אמר קנדריק בתקיפות. ליבו של קולטן שקע. ואז הוא הסתכל על אנאבל. "אנאבל, את רוצה להתחתן עם קנדריק?" לפני שאנאבל הספיקה להוציא מילה, ברילי דחפה אותה חזק בגב ודחקה בה במהירות, "תגידי כן! עכשיו!" בינתיים, גווין הסתכל עליה גם הוא בציפייה. אנאבל ידעה היטב שעבורה, אפילו להתחתן עם מרווין זה להתחתן למעלה, שלא לדבר על קנדריק. ברילי וגווין לעולם לא יניחו להזדמנות שמנה כזו לחמוק. וגם היה לה ברור שההורים שלה לא שמים עליה קצוץ. הם רק רצו לרכב על זנבות המעיל של משפחת גרגורי. לאחר שפינתה את דעתה, היא אמרה בתקיפות, "כן." ברילי וגווין נשמו לרווחה כששמעו זאת. קולטן נאנח בשקט. 'אני מניח שהגיע הזמן לתת לילדים לדאוג לענייניהם,' הוא חשב לעצמו. "עכשיו ששניכם רוצים להתחתן אחד עם השני, בואו נבחר תאריך לחתונה שלכם." קנדריק הנהן. "אין מה למהר עם טקס החתונה, אבל נלך לעירייה לקבל תעודות נישואין מחר." זוויות פיה של אנאבל התעוו כשהיא בהתה בקנדריק, שעמד לידה. היא חשבה, 'אני לא מאמינה שהוא פשוט קיבל את ההחלטה לבד! גם אם אמרתי כן, זה לא אומר שאנחנו צריכים להתחתן מחר. הוא כל כך פזיז!' היא בהתה בקנדריק, ששם לב למבטה החריף. הוא חשב לעצמו, 'איזו חתלתולה עזה היא! כמה מעניין!' קולטן הניד בראשו וחייך במרירות. "ובכן, אנחנו מזדקנים, ואנחנו לא יודעים על מה צעירים חושבים. בסדר. תעשו מה שאתם רוצים." המנחה הכריז אז רשמית על אירוסיהם של קנדריק ואנאבל. האורחים היו המומים, המומים בבירור מהשינוי הדרמטי באירועים. אבל אחרי הכל, הם היו אנשים שראו כל מיני סצנות, אז הם מיהרו להניח הצידה את פניהם השיפוטיות והמפקפקות ובירכו במקום זאת את הזוג ומשפחותיהם. המסיבה נמשכה עד 22:00, אך האורחים עדיין לא הראו כוונה לעזוב. אנאבל הייתה מותשת. היא הגיעה לעיר ממקדש ספרינגוויל מוקדם בבוקר כדי להשתתף במסיבה. זה היה יום ארוך בשבילה. קנדריק הציץ בה כשהוא לוגם יין. "עייפה?" אנאבל הופתעה שהוא יכול היה לזהות את עייפותה. היא הנהנה והסתכלה עליו לעזרה. "אתה יכול לעזור לי לעזוב מוקדם ככל האפשר?" הוא לא הופתע ללמוד שהיא רוצה לעזוב לפני שהמסיבה תסתיים. הוא חייך והניח את הכוס שלו. "בטח. אף אחד לא יעצור אותך כל עוד תעזבי איתי." אנאבל הציצה בו בהכרת תודה רבה. "תודה רבה לך." "אנחנו עומדים להתחתן. אז, אין בעד מה." הוא אמר בקול עמוק ובטון פלרטטני. כשהרגישה שפניה בוערות, אנאבל בהתה בקנדריק. קנדריק, לעומת זאת, לא נראה שאכפת לו. בצחוק קל, הוא אחז בידה של אנאבל והוביל אותה אל הוריהם. אנאבל דאגה שגווין וברילי לא יסכימו שהיא תעזוב מראש, אך הודות לקנדריק, שני ההורים שלהם היו נדיבים מספיק כדי להנהן. הם עזבו את המשתה ונכנסו למכונית. מכיוון שקנדריק שתה, הוא לא יכול היה לנהוג, אז הוא תפס את המושב האחורי יחד עם אנאבל. כשהנהג התניע את המכונית, קנדריק הרים לפתע את הפאנל המפריד בין החלק הקדמי והאחורי. אנאבל הייתה זהירה מיד. היא חשבה, 'האם הוא הולך לחשוף את עצמו ולעשות לי תנועה?' "מה אתה עושה?" שאלה אנאבל כשהיא זזה בזהירות הצידה, ונשענה על דלת המכונית. קנדריק בהה בפניה המכוסות בצעיף ואמר בקול עמוק, "תראי לי את הפנים שלך." לאחר שווידאה שקנדריק לא הולך לנצל אותה, אנאבל הקלה. ואז היא הסיטה את מבטה ואמרה בקרירות, "זה אפילו לא שווה מבט." במשך השנים, היא התרגלה ללבוש את הצעיף, כי הפנים שלה מעולם לא עשו לה טוב. קנדריק ניגש אליה לפתע ואמר בבדיחות הדעת, "אנחנו צריכים להצטלם כשאנחנו מקבלים את תעודות הנישואין שלנו מחר. את חושבת שאת יכולה להסתיר ממני את הפנים שלך לשארית חייך?" היא חשבה, 'שארית חיי? נו באמת, אני לא חייבת! הנישואים שלנו לא יימשכו יותר משישה חודשים! איזה שכחן!' אבל כרגע, לא היה לה זמן לתקן אותו. הוא היה כל כך קרוב אליה!