זכריה היה מודע לדימוי הגוף שלו, לכן הקפיד על התזונה שלו. סרניטי חייכה. "אתה די בכושר, מר יורק." "אז... אני מניח שאחזור למיטה?" "בטח," ענה זכריה. "לילה טוב." סרניטי איחלה לו לילה טוב לפני שהסתובבה לעזוב. "חכי, ס... סרניטי." זכריה קרא אחריה. סרניטי עצרה, הסבה את ראשה ושאלה, "כן?" זכריה הביט בה ואמר, "בבקשה אל תסתובבי בפיג'מה שלך בפעם הבאה." היא לא לבשה חזייה מתחת לפיג'מה שלה. לרוע המזל, עיני הנץ שלו קלטו את זה. הם היו בעל ואישה בכל מקרה, אבל מה אם מישהו אחר יתפוס אותה בפיג'מה שלה? הדבר האחרון שהוא רצה היה שגברים אחרים יראו את גופה של אשתו. סרניטי, שפניה אדומות, רצה חזרה לחדרה וטרקה את הדלת. זכריה נותר ללא מילים. היא התביישה לפני שהוא הספיק להרגיש מבוכה בשבילה. זכריה לקח רגע לשבת לפני שפנה לחדר השינה הראשי. הוא קנה את הבית המרוהט ברגע האחרון. הוא היה מוכן למעבר מיידי. אף על פי כן, חדר השינה שלו לא סודר בגלל הלחץ. הוא התרשם למדי שסרניטי ידעה לקלוט רמז במקום לדרוש בבוטות לישון באותו חדר. תודה לאל שמילוי חובות הנישואין לא נדרש ממנו. שעות הבוקר המוקדמות חלפו ללא אירועים מיוחדים עבור הזוג הנשוי. ביום שלמחרת, סרניטי התעוררה בשש בבוקר כרגיל. לפני כן, היא הייתה מכינה ארוחת בוקר ומסדרת את המקום אחרי שהייתה קמה. אם הזמן היה מאפשר, היא הייתה עוזרת לאחותה לתלות את הכביסה לייבוש. סרניטי לקחה על עצמה את תפקיד המטפלת בשנים ששהתה אצל ליברטי, בעיקר משום שניסתה להקל על אחותה. עם זאת, גיסה לקח את זה כמובן מאליו ונתן לה פקודות כמו למטפלת. היא התעוררה היום ובהתה בחדר השינה הלא מוכר שבו בילתה את הלילה. כשזיכרונות הציפו את מוחה, סרניטי חשבה לעצמה, 'אני בטח חצי ישנה לחשוב שאני עדיין אצל ליברטי. זה הבית שלי. אני לא צריכה לקום עכשיו.' סרניטי שכבה חזרה כדי לחזור לארץ החלומות. חבל שהיא לא הצליחה להתאים את השעון הביולוגי שלה. סרניטי לא הצליחה להירדם גם אם ניסתה. היא יכולה באותה מידה לקום מכיוון שבטנה קרקרה. לאחר שהחליפה בגדים ושטפה פנים, סרניטי יצאה מחדרה והציצה בדלת חדר השינה של זכריה. לפי מראה הדלת הסגורה, הוא בטח עדיין ישן. ובכן, קשה לקום בשעה הזאת מכיוון שהוא חזר הביתה מאוחר אמש. סרניטי שוטטה במטבח ובהתה בחדר הריק. לאחר שתיקה קצרה, היא הסתובבה ויצאה החוצה. היא הזמינה כלי מטבח אתמול, אבל הדברים לא הגיעו. אילו ידעה, סרניטי הייתה קונה אותם בחנות ולא באינטרנט. בזמן מעבר הדירה אתמול, סרניטי זכרה שראתה מקום לארוחת בוקר בשכונה. סרניטי החליטה לקחת ארוחת בוקר בטייק אוויי. היא תהתה מה זכריה אוהב לאכול. זה לא כאילו היא יכולה להעיר אותו ולשאול, אז היא קנתה מגוון. סרניטי קנתה ארוחת בוקר אומלט, בייקון, נקניקיות, פנקייקים וטוסט - המאכלים המועדפים על אנשים רגילים בוילטספון. זכריה היה קם מוקדם למרות שנשאר ער בלילה שלפני. לא חלף זמן רב מסרניטי יצאה להביא ארוחת בוקר עד שהוא התעורר. הוא לא היה רגיל שיש לו אישה, הוא שוב שכח מקיומה של סרניטי ויצא בחזה חשוף להביא כוס מים. באותו רגע, סרניטי פתחה את הדלת כדי להיכנס לבית ומבטיהם נפגשו. הדבר הבא שהיא ידעה, זכריה הצמיד את ידיו לחזהו ורץ חזרה לחדרו כמו סרניטי אמש. סרניטי, שהייתה המומה בהתחלה, פרצה מיד בצחוק. היא חשבה לעצמה, 'אין שום דבר מעניין בגוף העליון של גבר. זה לא יותר מקוביות. אני לא מאמינה שהוא שם את ידיו על החזה שלו. חה חה. זה היה כל כך מצחיק!' כעבור זמן מה, זכריה הופיע שוב לבוש בחליפה מלאה. הוא לא נראה מרוצה במיוחד, אבל מי הוא שינזוף בסרניטי? האשמה הייתה שלו ששכח שאישה זרה נמצאת עכשיו במרחב המחיה שלו. האישה הזרה הייתה גם אשתו על הנייר. בדרך כלל, זכריה שהה בוילה שלו והיה מתעורר לקומה שנייה ריקה. כל עוד הוא נשאר למעלה, המשרתות לא היו נכנסות למרחב שלו. לפעמים הוא היה מוותר על החולצה כשהוא מרגיש שובב. זה היה המקרה היום, והנערה הערמומית ראתה את חזהו החשוף. "מר יורק, הבאתי ארוחת בוקר. בוא לאכול אותה." למרות שצחקה על התחת שלה, סרניטי לא שכחה את סדר היום שעל הפרק. היא הניחה את מגוון ארוחת הבוקר על שולחן האוכל וקראה לגבר, שהרגיש מופר, לבוא. זכריה עמד בשקט לרגע לפני שניגש. הוא הציץ בארוחת הבוקר ושאל באדישות, "את לא יודעת לבשל?" "אני כן. אני טבחית טובה." "ארוחת הבוקר שקונים בחנות, במיוחד מדוכני הרחוב, לא מאוד היגיינית. את צריכה להפחית את זה. את צריכה להכין אוכל משלך מכיוון שאת יודעת לבשל. זה סניטרי ובטוח." כראש משפחת יורק, זכריה מעולם לא אכל את המאכלים המועדפים לארוחת בוקר של וילטספוניז. סרניטי ענתה בשאלה, "ראית את המטבח שלך? הוא נקי יותר מהפנים שלך. אין בו כלום. גם אם אני השפית של מלון חמישה כוכבים, אני לא יכולה להכין משתה בלי כלים ומצרכים." זכריה נותר ללא מילים. "אתה הולך לאכול את זה?" שאלה סרניטי. זכריה היה רעב אבל ניסה לשחק אותה מגניב. הוא התיישב ליד השולחן ואמר בחולשה, "חבל לא לאכול את זה מכיוון שכבר קנית את זה. אני מניח שלטעום את זה פעם או פעמיים לא יזיק." דרך להציל את עצמו ממבוכה. סרניטי חילקה חצי מכל מנה לו. היא התיישבה, אכלה את החלק שלה והעירה, "הסתכלתי מסביב כשעברתי דירה אתמול. הזמנתי לא מעט כלי מטבח באינטרנט. אני אקנה מצרכים ואבשל כשהדברים יגיעו, אז אתה לא צריך לאכול אוכל רחוב." הוא החזיק בתפקיד בכיר בתאגיד גדול. היא ניחשה שלצווארון לבן יש דרישות מיוחדות לגבי האוכל שלהם. לסרניטי היה הרגל לבשל בבית והיא הזמינה רק טייק אוויי כשהיא הייתה בחנות. היא הייתה מוכנה להתאים את עצמה לבררנות שלו לגבי אוכל. "חסרים הרבה דברים בבית שלנו. אני יכולה לקשט את המקום לטעמי?" זכריה הרים את ראשו כדי להציץ באשתו שישבה מולו לפני שצלל לארוחת הבוקר שלו. ארוחת הבוקר הנפוצה הייתה בסדר. "אנחנו בעל ואישה עם תעודת נישואין. זה הבית שלך. את יכולה לקשט אותו איך שאת רוצה בתנאי שאת לא נוגעת בחדר שלי." היא הייתה חופשייה להפוך את שאר החדרים על פיהם. "בסדר." לאחר שקיבלה את רשותו, סרניטי החליטה ללכת כפי שתכננה. עם פרחים ונדנדה במרפסת, היא תוכל לקרוא ספר ולהעריץ את הפרח כשהיא יושבת בנדנדה שלה בזמנה הפנוי. "זה מזכיר לי. ננה אמרה לי אתמול לחזור איתך בסוף השבוע לארוחת ערב ולפגוש את המשפחה." זכריה הגיב בחולשה, "אני אודיע לך. אני צריך לבדוק את לוח הזמנים שלי. אם אני לא אספיק, אני אבקש מננה להביא את ההורים שלי. אתם יכולים להיפגש ולאכול ארוחה." לסרניטי לא היו התנגדויות.