"אעשה זאת, ננה," ענתה סרניטי באדישות. אף על פי שסבתא מיי הייתה נחמדה אליה, זכרי היה קרוב משפחה שלה בדם, בעוד שסרניטי הייתה קשורה למשפחה רק באמצעות נישואין. לסרניטי היה קשה להאמין שהיורקים יעמדו לצדה של סרניטי במהלך סכסוך בינה לבין זכרי. כזה היה המקרה עם חמותה וחמיה של אחותה. לפני הנישואין, החמים היו רק טובים לליברטי עד כדי כך שבתם הביולוגית קינאה. אחרי החתונה זה היה סיפור אחר. בכל פעם שליברטי נקלעה לחילוקי דעות עם בעלה, האנק, חמותה הייתה תוקפת את ליברטי על היותה אישה רעה. בקיצור, הבן תמיד היה משפחה, בעוד שהכלה נשארה זרה. "את בטח הולכת לעבודה, אז אני צריכה להפסיק להפריע לך. אני אבקש מזאק להחזיר אותך הביתה לארוחת ערב הלילה." "ננה, אני סוגרת את החנות די מאוחר בלילה. אני כנראה לא אוכל להגיע. אפשר לקבוע מחדש לסוף השבוע?" אין לימודים בסופי שבוע. מכיוון שפרנסת חנות הספרים תלויה בתלמידים, העסקים איטיים בימים שבהם אין לימודים. יהיה לה זמן ולא יהיה צורך לפתוח חנות באירועים כאלה. "בטח." סבתא מיי הוסיפה במחשבה, "סוף השבוע, זהו. תמשיכי בעבודה שלך אם כך." הגברת הזקנה ניתקה את השיחה. במקום לצאת ישר לחנות, סרניטי שלחה הודעת טקסט לחברתה הטובה ביותר, ג'סמין סוקס, שהיא תחזור לפני צלצול הפעמון האחרון של בית הספר. עם אבן דרך מרכזית אחת שסומנה ברשימה שלה, סרניטי הייתה צריכה ליידע את אחותה ולעזוב את מקומה. כעשר דקות לאחר מכן, סרניטי הגיעה לביתה של אחותה. האנק הלך לעבודה, בעוד שליברטי תלתה בגדים לייבוש במרפסת. כשראתה שסרניטי חזרה הביתה, ליברטי הביעה את דאגתה. "למה חזרת בשעה הזו, סרן? החנות סגורה היום?" "אני אלך כשיש עומס אחר הצהריים. סוני כבר התעורר?" סוני היה האחיין של סרניטי. הילד היה כרגע בשנותיו הנוראות. "עדיין לא. הבית לא יהיה שקט כל כך אם הוא יהיה ער." סרניטי שאלה על אתמול בלילה כשעזרה בכביסה. "סרן, האנק לא מנסה לזרוק אותך. הוא פשוט נתון להרבה לחץ. זה לא שאני עובדת." ליברטי הבהירה עבור בעלה. סרניטי שמרה לעצמה, ביודעה היטב שזה היה ניסיון סמוי של האנק לזרוק אותה. האנק הרוויח הרבה כמנהל בחברה. ליברטי פגשה אותו במכללה ועבדה באותה חברה. כשהם התחתנו, האיש אמר באהבה לליברטי, "אני אדאג לך. פשוט תשארי בבית ותנוחי. אני צריך שתנוחי ותהיי בריאה אם אנחנו הולכים להביא ילד." מאמינה שהיא מצאה את האיש הנכון, ליברטי התפטרה מעבודתה והפכה לעקרת בית. היא ילדה בן מקסים שנה לתוך הנישואין ולא היה לה זמן להתלבש בין טיפול בילד וניהול משק בית. ליברטי לא חשבה לצפות בגזרה שלה, וגם לא יכלה להשתחרר מהשגרה שלה ולחזור למקום העבודה. קדימה שלוש שנים, ליברטי הפכה מאישה צעירה ויפה לעקרת בית שמנה ולא מסודרת, בלי זמן פנוי לעצמה. סרניטי הייתה צעירה מחמש שנים מאחותה. הוריהם נפטרו בתאונת דרכים כשסרניטי הייתה בת עשר. מאז, לסרניטי וליברטי היו רק אחת את השנייה. הפיצויים מתאונת הוריהם היו מספיקים לאחיות להשלים את לימודיהן, אך הסבים משני הצדדים של המשפחה רצו חלק מזה. עם מה שנשאר, האחיות היו צריכות לחסוך ולחסוך כדי לעבור את המכללה. מכיוון שהסבים המשיכו להשתלט על בית המשפחה, סרניטי ואחותה נאלצו לשכור. ימי השכירות שלהם הסתיימו סוף סוף כשליברטי צעדה במעבר. ליברטי העריצה לחלוטין את סרניטי ושוחחה עם בעלה לעתיד על מגורים עם סרניטי לאחר הנישואין. האיש מיהר להסכים לקחת את ליברטי וסרניטי כעסקה אחת, אך הטינה שלו החלה להרים את ראשה המכוער. "אני מצטערת, ליברטי. אני נטל עליך." "לא, סרן. אל תחשבי ככה. אמא ואבא עזבו אותנו מוקדם מדי. אני כל מה שיש לך." סרניטי התרגשה מאוד. כילדה, סרניטי תמיד יכלה לסמוך על אחותה, אבל עכשיו הגיע תורה להיות הסלע של ליברטי. לאחר שתיקה קצרה, סרניטי הוציאה את תעודת הנישואין והראתה אותה לליברטי. היא אמרה, "אני נשואה, ליברטי. רק חתמתי על הניירות וחזרתי כדי ליידע אותך. אני אארוז ואעזוב עוד מעט." "התחתנת?!" קולה של ליברטי הפך לגבוה, כמעט עד צריחה. מסתכלת על סרניטי בחוסר אמון, ליברטי חטפה את תעודת הנישואין לבדיקה מדוקדקת יותר. היה שם השם של אחותה לצד שמו של זר על הניירות. מצורפת הייתה תמונה של הזוג הנשוי הטרי. "מה זה, סרניטי? חשבתי שאין לך אפילו חבר." האיש בתמונה היה נאה, אך עיניו החודרות והקווים חסרי הרחמים לאורך תווי פניו היו סימנים מעידים שהוא לא יהיה האדם הכי קל להסתדר איתו. בדרך חזרה, לסרניטי היה סיפור שחשבה עליו. היא ענתה, "אני נמצאת במערכת יחסים כבר די הרבה זמן. שמו זכרי. הוא תמיד היה עסוק בעבודה, אז הוא מעולם לא הצליח לפנות זמן לבוא לפגוש אותך. "הוא הציע לי נישואין, ואמרתי כן. ואז, הלכנו להוציא את תעודת הנישואין שלנו בעירייה. הוא איש נהדר, ליברטי. הוא טוב אליי. אל תדאגי. יהיה לי את הסוף הטוב שלי." ליברטי התקשתה לקנות את הסיפור. היא מעולם לא שמעה על חבר בחייה של סרניטי. עם זאת, האחרונה אמרה לה עכשיו שהיא קיבלה טבעת על האצבע שלה. סרניטי בטח שמעה את הריב אתמול בלילה. נסערת, ליברטי דמעה והעירה, "סרן, אמרתי להאנק ששילמת על מצרכים. את מוזמנת להישאר איתנו. "אין צורך למהר להתחתן או לעזוב." ליברטי הימרה על כך שסרניטי לא הכירה את החבר שלה הרבה זמן. אחרת, סרניטי לא הייתה מחכה עד עכשיו לספר לה. ההחלטה הפתאומית להוציא תעודת נישואין הייתה בגלל שהאנק האמין שסרניטי שהתה מעבר לרצוי. סרניטי מיהרה לתת את עצמה לפני שהנישואין של ליברטי היו על סף פירוק. בחיוך, סרניטי ניחמה את אחותה. "ליברטי, אין לך שום קשר לזה. מערכת היחסים שלי עם זכרי חזקה מאוד. יש לי את הסוף הטוב שלי. את צריכה לשמוח בשבילי." ליברטי לא יכלה לעצור את הדמעות מלזלוג על לחייה. סרניטי חיבקה בחוסר אונים את אחותה עד שליברטי בכתה את ליבה ונרגעה. סרניטי הבטיחה לליברטי. "אני אבקר אותך לעתים קרובות, ליברטי. הבית של זכרי נמצא בברינפילד, לא רחוק משלך. זה לוקח לי עשר דקות על האופניים החשמליים." "מה המצב עם המשפחה שלו?" כשהנישואין נחתמו, לליברטי לא הייתה ברירה אלא לקבל אותם. היא המשיכה לחפור יותר על גיסה החדש. סרניטי לא ידעה הרבה על היורקים. אף על פי שהכירה את סבתא מיי במשך שלושה חודשים, סרניטי מעולם לא התערבה בעניינים הפרטיים של המשפחה ולעתים קרובות הקשיבה לסבתא מיי. כל מה שהיא ידעה זה שזכרי היה הבכור במשפחה והיו לו הרבה אחים צעירים יותר, כולל בני דודים. לזכרי הייתה עבודה באחת החברות הטובות ביותר של ווילטספון. הוא הסתדר לא רע עם עצמו כשהוא היה בעל בית ומכונית. סרניטי סיפרה את המידע המועט שידעה לאחותה. כששמעה שלזכרי אין חוב על הבית, ליברטי שאלה, "זה הנכס הטרום נישואין שלו. סרן, את יכולה לגרום לו להוסיף את השם שלך לטאבו?" לפחות, סרניטי תכוסה אם שמה יהיה על הטאבו.