אורורה: אלכס, איפה אתה? אפשר לעשות שיחת וידאו עכשיו? אני מתגעגעת אליך. אלכס: אני בפגישה מחוץ למשרד, יקירתי. אתקשר ואעשה שיחת וידאו ברגע שזה יסתיים. אורורה חייכה בעקמומיות כשקראה שוב את ההודעה הקצרה ששלחה בכוונה לאלכס בזמן שנהנתה מארוחת צהריים עם וליה. למרות טענתו של אלכס שהוא בפגישה, אורורה ראתה אותו בבירור הולך יד ביד באינטימיות עם אמנדה ניקול, בת דודתה והמזכירה האישית של אלכס. אלכס שיקר בבירור. הוא לא יצא לפגישה; במקום זאת, הוא נהנה מההפסקה שלו בהליכה עם אישה אחרת. "לא פלא שאלכס לעתים רחוקות מזמין אותך לאכול ארוחת צהריים ביחד. מסתבר שעכשיו יש לו שותפה חדשה לאכול איתה ארוחת צהריים. או אולי... שותפה שיכולה ללוות אותו בדברים אחרים. כמו, לישון, למשל." במשרד של אורורה, כשחזרה לבית החולים, נשמע קולה של וליה מתגרה. מאז תחילת מערכת היחסים שלה עם אלכס, וליה מעולם לא חיבבה את האיש בעל העיניים החומות. במיוחד כשבמערכת יחסים עם אורורה, וליה שמעה לעתים קרובות שמועות שאלכס ידוע בהחלפת שותפות בתדירות גבוהה. וליה תהתה מה עובר במוחה של אורורה שגרם לה לקבל מרצון את אהבתו של אלכס. האם היא הייתה מאוהבת מדי? האם היא הוטעתה על ידי מילים מתוקות או שאולי הושפעה מהקסמים הטיפוסיים של גבר מפתה, מה שהוביל אותה להיכנע להצעתו למרות ההיכרות הקצרה שלהם? אם וליה התבוננה מהשורשים, אלכס הגיע ממשפחה רגילה. התפקיד כראש חברת קמעונאות, אותו הוא מחזיק כיום, אפילו ניתן לו בחינם על ידי אביה של אורורה. בעיניה של וליה, לאלכס לא היו יתרונות מלבד מראה חיצוני מעל הממוצע. לדעתה, הוא היה חסר ערך במהותו. אלכס אפילו לא יכול היה לספק לאורורה צאצאים, מכיוון שאובחן כסובל מאי פוריות. למרות זאת, אורורה קיבלה והסתירה את חסרונותיו של בעלה הן מבני המשפחה המורחבת שלהם והן מאלכס עצמו. "אם הייתי במקומך, הייתי מתעמתת עם אלכס שם ועכשיו," אמרה וליה שוב. הטון שלה העביר בבירור תסכול מעורבב עם גירוי. "אין צורך להשתגע, וליה. אני לא רוצה ליצור סצנה בפומבי." הם עסקו ברומן האסור הזה במשך מי יודע כמה זמן. אם אורורה הייתה רוצה, היא יכלה לעקוב אחר הצעתה של וליה להתעמת איתם. עם זאת, אורורה לא רצתה לפעול בפזיזות. היא גם לא רצתה ליצור שערורייה בפומבי שתכתים את המוניטין של שתי המשפחות. "אבל בעלך בבירור בוגד. אפילו החלפת הודעות חיבה עם המין השני נחשבת לבגידה. יתר על כן, הוא נתפס כמה פעמים יוצא ביחד, ואת אפילו לא יודעת מה הם עושים. את הולכת לשתוק?" שאלה וליה, עדיין נסערת. היא הייתה סקרנית לגבי אילו פעולות חברתה תנקוט בהמשך. "אני לא יכולה לפעול באימפולסיביות. אני צריכה לחקור ולאסוף ראיות קודם. אולי זה לא מה שאנחנו מדמיינות." וליה נאנחה עמוקות. היא הייתה מבולבלת לגבי מה שעובר במוחה של אורורה. למרות שראתה במו עיניה מה בעלה עושה, אורורה עדיין יכלה לחשוב בחיוב ולהניח שבעלה לא בוגד בה. "זה תלוי בך. אני מתפללת שאחרי שתמצאי ראיות מדויקות, תוכלי עדיין לעמוד חזקה. אם את צריכה עזרה כדי להתעמת איתם, רק תודיעי לי. אני אשמח לעזור." לאחר שאמרה את המילים האלה, נשמעה דפיקה על דלת חדרה של אורורה, ואחריה כניסתה של אחות שחיפשה את אחת מהן. "דוקטור וליה, דוקטור אשר מחפש אותך. הוא אמר שיש לוח זמנים חדש שיש לדון בו." וליה הנהנה בראשה, הרימה את אגודלה. לאחר שהאחות עזבה, היא התכוונה לעזוב את חדרה של אורורה. "האם אני צריכה לספר לאשר מה קרה בינך לבין אלכס?" אורורה מיד הניעה את ראשה במרץ, וסימנה לוליה לא לפעול בפזיזות מדי. בלי קשר, אורורה ידעה בדיוק את מזגו של אשר. הוא לא אהב שטורדים את בני משפחתו, שלא לדבר על התעללות בהם. "לא! בבקשה אל תעשי את זה. את יודעת איזה מין אדם אשר. אני חוששת שאלכס לא ישרוד אם הוא ייחקר על ידי אשר." "זה בדיוק מה שאני רוצה. כדי שאלכס ילמד את הלקח שלו על כך שהוא מתייחס אלייך ככה." "לא! תני לי לטפל בזה בעצמי. עדיף שתלכי מהר לפגוש את אשר. ותיזהרי, אל תדברי על שום דבר לא הולם." בערב, כמו בלילות הקודמים, נראתה אורורה מחכה לשובו של אלכס. בדיוק בשעה 7 בערב, האיש בעל הדם הערבי חזר מהעבודה ופנה ישר לחדר השינה. לפני שהחליט להתקלח, כרגיל, אלכס ניגש לאורורה קודם. הוא נתן לה חיבוק חם ונשיקה עדינה. "ערב טוב, יקירתי. אני---" "מתגעגע אליי הרבה?" קטעה אורורה, כאילו שיננה את המשפט שאלכס עמד לומר. איך היא לא תשנן אותו כשהוא אמר את אותו הדבר כמעט כל לילה? קודם לכן, אורורה הרגישה מוחמאת בכל פעם שאלכס הביע את געגועיו או חיבתו אליה. אבל אחרי התקרית של היום, משום מה, אורורה הרגישה תפלה. היא חשדה שהמילים האלה היו רק הסוואה כדי לכסות על שקר גדול שאלכס הסתיר ממנה. "גם אני מתגעגעת אליך," אמרה אורורה באדישות. הפעם היא לא הכניסה הרבה כנות לדבריה. "מה עשית היום?" היא שאלה, סקרנית אם בעלה ייתן לה שקר אחר כמו שעשה מוקדם יותר אחר הצהריים. "שום דבר מיוחד, יקירתי. היו לי פגישות בחוץ עד הערב. פגשתי כמה לקוחות. ברגע שהכל הסתיים, מיהרתי הביתה לראות אותך." "אז, היית סופר עסוק כל היום? לא הייתה לך הזדמנות להירגע בכלל? מה עם ארוחת צהריים? היה לך זמן לזה?" שאלה אורורה בכוונה. היא רק רצתה לדעת איזו תשובה בעלה ייתן לה. בזמן שהתפשט, אלכס התכונן לענות. הוא הגיב באדישות לשאלתה של אורורה. "אל תדאגי, עדיין היה לי זמן לארוחת צהריים." "איפה אכלת? עם לקוחות?" אלכס הנהן שוב ושוב. "כן, יקירתי. אחרי הפגישה הראשונה, אכלתי ארוחת צהריים עם לקוחות במסעדה. אל תדאגי, את לא צריכה להיות מודאגת. לא יכולתי לשכוח אותך, כמובן." "תודה לאל," אמרה אורורה בחיוך. בלבה, היא הרגישה מצטערת מכיוון שבעלה סיפק בבירור מידע שקרי, במילים אחרות, שיקר. "אתה בטח עייף." אלכס הנהן שוב, מחייך. בלי שום נטל, הוא המשיך לשחק מול אשתו, "כן, עייף. קוראים לזה עבודה. אבל, עדיף להיות עייף מעבודה מאשר להיות בטל, נכון?" הפעם, אורורה הנהנה בראשה. עזרה לסדר את הבגדים שבעלה הצליח להתיר, ואז הזמינה את אלכס להתנקות. "פשוט לך להתקלח. אחר כך, לפני השינה, אני אתן לך עיסוי כדי שלא תרגיש עייף שוב." "כן, יקירתי. תודה רבה. אני ממש בר מזל שיש לי אישה אכפתית ומבינה כמוך." "אל תדבר מילים מתוקות," ענתה אורורה בחיוך. "תמהר להתקלח. אתה עלול לאחר." אלכס צעד במהירות לכיוון חדר האמבטיה. בינתיים, אורורה קמה מהמיטה, ואז יישרה את בגדיו המלוכלכים של אלכס, והניחה אותם בסל הכביסה. לא שוכחת, אורורה גם סידרה את תיק העבודה של אלכס, שהיה מפוזר על הרצפה. כששמה אותו על השולחן, אורורה הבחינה במשהו יוצא דופן. על הרוכסן הצדדי, משהו התנפח קלות מבפנים התיק. במהלך חיי הנישואין שלה עם אלכס, אורורה מעולם לא חיטטה בחפציו האישיים של בעלה, ולהיפך. אבל הפעם זה הרגיש אחרת. אורורה הייתה סקרנית. מאמינה שאלכס עדיין ייקח קצת זמן בחדר האמבטיה, היא החליטה לבדוק מה יש בתוך תיק העבודה של בעלה. כשפתחה אורורה, היא מצאה קופסת קטיפה שללא ספק הכילה תכשיטים. פותחת אותה לאט, אורורה נדהמה. בתוך הקופסה, היה שרשרת וצמיד יהלומים, אותו סט שהראתה לאלכס אתמול וביקשה ממנו להכין אותו כמתנת יום ההולדת שלה. "האם אלכס לא טעה בזה? האם הוא קנה את זה בשבילי או מה?" מלמלה אורורה לעצמה. "אבל אם זה בשבילי, זה לא מוקדם מדי? יום ההולדת שלי עדיין רחוק." אורורה הבינה לפתע. בידיעה שאלכס כמעט סיים להתנקות, היא החזירה במהירות את התכשיטים למקומם המקורי. במקום לשאול ישירות של מי התכשיטים, אורורה בחרה להעמיד פנים שהיא לא יודעת. היא חשבה, שאולי אלכס קנה את זה בכוונה הרבה מראש כי הוא רצה להפתיע אותה. *** "אני צריך לעבוד עכשיו, יקירתי. תמהרי כי יש לי פגישת בוקר עם לקוח מטורקיה." אלכס נתן נשיקה מהירה על מצחה של אורורה לפני שעזב לעבודה. אם לשפוט לפי התנהגותו, נראה שהוא ממהר. "אתה לא הולך להוריד אותי כרגיל?" מחתה אורורה בכוונה. במשך הימים האחרונים, אלכס תמיד נתן לאורורה ללכת לעבודה לבד בכל משמרת. עם זאת, בעבר, בעלה היה מלווה ואוסף אותה לאחר העבודה בכל יום. "פעם הבאה, בסדר? היום, אני באמת צריך למהר. בבקשה." כשראתה את הבעת הבקשה על פניו של אלכס, אורורה יכלה רק לאנח עמוקות ואז להנהן. לא היה טעם למחות; אורורה הייתה בטוחה שאלכס עדיין יבקש ממנה ללכת לבד. "בסדר, זה בסדר. אני אלך לבד. רק תיזהר בדרך לעבודה." אלכס נכנס במהירות למכונית. כמה דקות לאחר מכן, הגיע תורה של אורורה לעזוב. עם זאת, במקום לפנות לבית החולים, היא הלכה לעקוב אחר אלכס למשרדו. משום מה, הבוקר אורורה הרגישה שמשהו לא בסדר עם בעלה. התחושות והאינסטינקטים שלה אמרו לה את זה. בהגיעה למשרדו של אלכס, אורורה אספה את אומץ ליבה לרגע. היא שכנעה את עצמה לקבל כל אפשרות ומציאות שהיא עלולה לגלות מאוחר יותר. ברגע שהחליטה, אורורה החליטה לצאת מהמכונית וללכת לכיוון משרדו של אלכס. כמה אנשי צוות שעברה לידה בירכו אותה בנימוס ובכבוד. חלקם אפילו הציעו ללוות אותה. "מר אלכס נמצא במשרדו, גברת אורורה," אמרה אחת מאנשי הצוות ששימשה כפקידת קבלה בכל קומה בבניין. "אבל נראה שהוא בפגישה חשובה עם ניקול. מוקדם יותר, מר אלכס הורה שאם יש אורח או מישהו שרוצה לפגוש אותו, יש להפנות אותו מחדש או לקבוע מחדש את הפגישה. היום, הוא רוצה לדון במועדי יעד כדי לעמוד ביעדי הפרויקט לחודש המוקדם." "אה, אז בעלי נמצא בחדר עם המזכירה שלו?" פקידת הקבלה הנהנה בראשה. "כן, גברת." "בסדר, זה בסדר. אני אלך ישר לשם." פקידת הקבלה יכלה רק להנהן במבוכה. גם אם רצתה לעצור אותה, זה נראה נועז מדי בהתחשב בכך שאורורה הייתה בתו של הבעלים ואשתו של מנהיג החברה. בזמן שאורורה המשיכה בצעדיה, כשהגיעה לקומה בה נמצא משרדו של אלכס, היא מצאה את שולחנה של המזכירה ממש מול חדרו של בעלה ריק. אורורה בחרה ללכת ישר לחדרו של אלכס. בתחילה, אורורה רצתה להיכנס מיד. עם זאת, כששמה לב שהדלת לא סגורה לגמרי, היא בחרה לשתוק ולהציץ. מאחורי סדק הדלת, אורורה יכלה לראות בבירור מה קורה בתוך החדר. "האם זה אמיתי? השרשרת וצמיד היוקרה?" קראה האישה, שהייתה לא אחרת מאשר ניקול, המזכירה האישית של אלכס. "כן, יקירתי. השרשרת והצמיד הם בשבילך. קניתי אותם במיוחד ליום ההולדת שלך. יום הולדת שמח. אני מקווה שכל החלומות שלך יתגשמו. וכמובן, שתאהבי אותי עוד יותר." ניקול חייכה בשמחה, חיבקה את אלכס, ובלי היסוס נטעה נשיקה ממש על שפתיו. "תודה רבה, יקירי. אני ממש אוהבת את המתנה הזאת. אל תדאג. אני אמשיך לאהוב ולטפח אותך. כחגיגה, מה דעתך שנישאר במלון בסוף השבוע הזה, כמו שעשינו בפעם האחרונה? אני רוצה לבלות זמן ולעשות אהבה איתך." אלכס הנהן בהסכמה, אישר את בקשתה של עאישה להישאר במלון ביחד. "בטח. אני אסדר את התזמון. את בוחרת באיזה מלון את רוצה להישאר, ואני אבצע את ההזמנה כדי שנוכל ליהנות." "תודה רבה, יקירי. אני ממש ממש אוהבת אותך כל כך." בינתיים, אורורה, שעמדה והקשיבה לשיחתו של אלכס עם בת דודתו, יכלה רק לרסן את עצמה תוך כדי סגירת פיה בחוזקה. בוחרת לסגת, היא התרחקה במהירות עם כאב שהיה קשה לבטא.