"לעזאזל!!!" אורורה צעקה בקול רם בחדרה. היא שחררה את התסכול שהיא עצרה מאז קודם לכן. למרות שאורורה כבר חפפה, התקלחה ואפילו טבלה במים חמים למשך זמן מה, משום מה, היא עדיין הרגישה שניצוצות הרגש בתוך ליבה לא שככו. מאז קודם לכן, אורורה ניסתה לשכוח. אבל עדיין, תמונת מה שקרה במכונית בדרך הביתה המשיכה לחלוף במוחה. "האם ד"ר אלדן עדיין גר עם אמא זנדאיה? או שיש לו מקום משלו?" רג'ינה, שישבה ליד אלדן, שאלה באגבי