כל גופי רעד כשנשענתי על אחד המושבים הכסופים, מחכה לשמוע חדשות. בכיתי מאז שסיפרו לי שהמטוס שלו עלה באש בזמן הנחיתה. שנאתי את חוסר האונים שהייתי בו. כל מה שיכולתי לעשות היה לחכות, וזה היה עינוי טהור. ניסיתי להתקשר אליו, בתקווה שיענה כדי להגיד לי שהוא בסדר, אבל הוא לא ענה. רציתי להיאחז בכל ניצוץ של תקווה. לא רציתי לחזור הביתה בלעדיו. לא יכולתי לספר לאף אחד כלום, כי חלק ממני עדיין האמין שהוא יצליח למר