"אמילי? לא, את לא רצינית!" אמרה מגי בחוסר אמון. כל אישה כמו מגי הייתה רוצה גבר כמו ג'וליאן בשביל הבת שלה. הוא היה רק בן עשרים וחמש, והוא כבר היה מיליונר. הוא עמד להפוך למיליארדר בקרוב, כי הוא היה היורש של האימפריה של אביו. הייתה לו אחות שגם היא עמדה להפוך למיליארדרית יחד איתו, אבל היא הייתה נשואה והיה לה עסק משלה, כי היא לא התעניינה בעסק המשפחתי. ג'וליאן בסופו של דבר יהיה המנכ"ל של חברת הסחר הגדולה ביותר, כי יהיו לו יותר מניות והאחות שלו לא רצתה שום קשר לניהול. איך ידעתי את כל זה? פיונה ומגי מעולם לא הפסיקו להתרברב על העתיד של פיונה. אולי הן קילקלו את זה עם יותר מדי פטפוטים. אחרי מה שקרה, הייתי בטוחה שהמרחק ביני לבין המשפחה שלי רק יגדל. לא היה לי אכפת לאבד אותם. זה אפילו לא יהיה הפסד, כי כדי לאבד משהו, קודם צריך שיהיה לך אותו, ומעולם לא הייתה לי אותם כמשפחה. מישהו בחר בי על פני פיונה, וזה בטח היה בלתי מתקבל על הדעת בעיני אבא שלי ומגי. העניין הוא, שלא רציתי שיבחרו בי על פני פיונה במצב הזה. לא רציתי להתחתן עם ג'וליאן. רק רציתי לדבר עם צ'סטר ולהסביר לו את הבלאגן שאליו נקלעתי. העניין הוא שג'וליאן היה צריך להתחתן כדי להפוך למנכ"ל. זה היה התנאי של אביו כדי לפרוש ולתת לבנו לתפוס את מקומו. אבא שלי ואבא של ג'וליאן היו קרובים במשך תקופה, וכשאבא שלי גילה שסטיבן מחפש כלה מתאימה לבנו, הוא הציע שג'וליאן יתחתן עם פיונה. כדי לחזק את העסקה, האבות שלנו החליטו ליצור שותפויות בנוגע למספר פרויקטים יחד, אבל הם עלו הרבה, אז הם היו תלויים בנישואין. "אבל העסקה הייתה קשורה לפיונה וג'וליאן." אבא שלי לא החמיץ את ההזדמנות לבחור בפיונה על פניי. הייתי הבת הביולוגית שלו. מעולם לא עשיתי שום דבר בחיי כדי לבייש אותו. למה הוא תמיד בחר בה על פניי? תמיד קיבלתי ציונים טובים ואף פעם לא גרמתי לו מבוכה בפומבי. מה לא בסדר אצלי שהוא התייחס אליי ככה? "תן לי לרענן את הזיכרון שלך. העסקה הייתה קשורה לאחת מהבנות שלך ולבן שלי," אמר סטיבן. זה היה מפתיע. זכרתי שאבא שלי אמר לנו לפני שנה שסטיבן ביקש את ידה של פיונה לבנו. אז, הוא בחר בפיונה על פניי מההתחלה וסיפק לה בעל טוב ממשפחה טובה. האיש הזה לא יכול היה לרדת נמוך יותר. "אם אתה כל כך מתנגד לרעיון, אנחנו יכולים לבטל את כל ההסדר, אבל אם נעשה את זה, העסקה שלנו תחדל להתקיים." לפי המבט על פניו של אבא שלי, ידעתי שהוא לעולם לא ירצה שהעסקה תסתיים. העסקה הייתה עולם ומלואו בשבילו, כי זה אומר צמיחה של האימפריה שלו. "בסדר. אמילי יכולה להתחתן עם ג'וליאן." הקול של אבא שלי היה מלא בתבוסה. משהו שחיבבתי מאוד. "אני לא רוצה להתחתן עם אמילי!" "אני לא רוצה להתחתן עם ג'וליאן!" ג'וליאן ואני אמרנו באותו הזמן. "אין לך מה להגיד בעניין!" צעק עליי אבא שלי. "אתה במצב קשה, בני. אתה צריך להתחתן כדי להפוך למנכ"ל," אמר סטיבן לבנו ברוגע. "לא, יש לי מה להגיד בעניין!" הצמדתי. "למה שאני אתחתן עם ג'וליאן? אני לא אוהבת אותו, ואני יכולה להבטיח לך שהוא אפילו לא סובל אותי." הוא קם ממקומו ומשך אותי לכיוון החצר האחורית. "או שתתחתני איתו או שתשלמי את המחיר," הוא איים עליי. "למה אתה מתכוון?" קימטתי את מצחי. "אני אתנער ממך ולא תיקחי איתך כלום חוץ מהבגדים שעליך." העיניים שלי התרחבו כשהוא אמר את זה. הוא באמת יעשה את זה? "אפילו את חמשת התשלומים הנותרים של המכונית שלך לא ישולמו." "למה אתה עושה את זה?" העיניים שלי התמלאו בדמעות. למה הוא היה צריך להרוס לי את החיים? למה לא יכולים להיות לי חיים נורמליים? לא ביקשתי הרבה. רק רציתי להיות בשליטה על החיים שלי. לא רציתי להרגיש כמו בובה. "את גרמת לזה. את תתמודדי עם ההשלכות," הוא אמר באדישות. המבחן לא אמר לו כלום. לא היה לו אכפת אם סוממתי או לא. אני הייתי הפושעת בעיניו, ושום דבר לא הולך לשנות את דעתו. הייתי במצב קשה, ולא הייתה לי ברירה. הסתכלתי על הטלפון שלי, בתקווה למצוא הודעה או שיחה מצ'סטר, אבל הוא לא שלח כלום. "אם זה גורם לך להרגיש יותר טוב, את יכולה להתגרש אחרי שנתיים," הוא אמר. הייתי צריכה לבזבז שנתיים מחיי כדי לשלם על טעות שלא עשיתי. "בסדר," נכנעתי. לא הייתה לי ברירה. סיפוק השתלט על תווי הפנים שלו כששנינו חזרנו פנימה. "אמילי תתחתן עם ג'וליאן," אבא שלי - לא, ג'פרי הרולדס - הכריז עם כל כך הרבה גאווה בקולו. "הייתי רוצה גם שאמילי תישאר איתנו עד יום החתונה." הופתעתי מבקשתה של רוז. למה שהיא תדרוש את זה? "למה?" שאל אבא שלי. "כדי להקל על המתח במשפחה," תמך סטיבן בבקשת אשתו. "אל תדאג, היא תישאר בבית ההארחה שלנו." אבא שלי שתק לזמן מה, ואז הנהן ואמר, "היא יכולה להישאר, ואנחנו נשלח את החפצים שלה." "לא," פלטתי, וגרמתי לכולם להסתכל עליי, כולל ג'וליאן שעשה מאמץ פנטסטי להתעלם ממני. "אני לא רוצה שאף אחד ייגע בדברים שלי. אני רוצה לאסוף אותם בעצמי." "שתקי," קטע אותי אבא שלי, "אין לך ברירה." שמתי לב לרחמים שהיו בעיניו של סטיבן כשמבטיו נפגשו בשלי. עד מהרה, ג'פרי ואשתו עזבו. ג'וליאן והוריו גם הם פנו לאחד החדרים; נראה היה שיש לו משהו להגיד להם. שמחתי שהם נתנו לי איזושהי פרטיות. הייתי צריכה את זה כדי לחשוב על העתיד שלי, העתיד האפל שלי שגרם לי לרצות למות. ידעתי שהחיים שלי עומדים להשתנות לחלוטין, ולא ידעתי למה לצפות. לא ידעתי למה לצפות מהנישואין האלה. כל מה שידעתי זה שאני צריכה להישאר נשואה לג'וליאן למשך שנתיים ואחרי זה נוכל להתגרש. ניסיתי להתייחס לנישואין האלה כאל הדרך שלי לצאת מהמשפחה הרעילה הזאת. איבדתי כל כך הרבה בחיי ואיימו עליי שאושלך לרחובות אם לא אציית. הייתי רק בת עשרים ושתיים שסיימה זה עתה את המכללה. שנתיים מחיי כתשלום עבור החופש שלי לא היו כלום. אני הולכת להפיק את המרב מהמצב לא משנה מה. היו הרבה דברים שרציתי לעשות. קודם כל, הייתי צריכה למצוא עבודה. ג'פרי הרולדס הבהיר מהיום הראשון שאסור לי אפילו לבקש ממנו עבודה עם סיום הלימודים שלי, כי הוא לא מעסיק בוגרים טריים. לעבוד בשבילו לא היה החלום שלי בכל מקרה, כי רציתי להיות מעצבת אופנה. ובכן, למדתי עיצוב אופנה ועסקים, מה שאומר שאני יכולה לעבוד בחברה שלו, אבל לא רציתי. הייתי צריכה לחפש עבודה. הייתי צריכה להתחיל חיים משלי. לא ידעתי אם יאפשרו לי לעבוד או לא במהלך שנתיים הנישואין שלי לג'וליאן, אבל קיוויתי לטוב ביותר. בדיוק כשהייתי שקועה במחשבותיי, ג'וליאן הופיע בשדה הראייה שלי ואמר, "מזל שאת כאן." זה לא כאילו היה לי מקום אחר ללכת אליו. "יש לנו הרבה על מה לדבר."