הראש שלי עמד להתפוצץ. לא אכלתי כלום ואפילו לא שתיתי את הקפה שלי. ג'וליאן ואני היינו כרגע במעבדה, מחכים לתוצאות שלנו. הייתי מודעת היטב שגם אם הבדיקות יהיו לטובתי, אבא שלי לא יהיה לצידי. אף אחד לא יהיה לצידי. הייתי לבד בעולם הזה, והייתי בטוחה שאם מישהו יהרוג אותי, לאף אחד לא יהיה אכפת. אפילו לא האיש שאהבתי בכל ליבי. אם הם יעשו לי הלוויה, זה יהיה רק בשביל התדמית שלהם מול כולם. "הנה." הרמתי את מבטי כששמעתי מישהו פונה אליי. ג'וליאן עמד עם שתי כוסות קפה בידיו. "תודה," מלמלתי, לוקחת את זה ממנו. שנינו ישבנו בשקט כי לא היה לנו על מה לדבר. היום הספיק כדי להוכיח לי שג'וליאן שנא אותי בכל עצם בגופו. "את באמת לא זוכרת כלום מהלילה?" הוא שאל בשלווה. "כל מה שאני זוכרת זה שלגמתי משקה אחד. רק משקה אחד והוא לא הכיל יותר מדי אלכוהול כדי למחוק לי את הזיכרון ככה," עניתי ולקחתי לגימה מהקפה שלי. זה היה מתוק מדי לטעמי, אבל הייתי נואשת לכל סוג של קפאין שיכנס למערכת שלי. היא לא שווה את זה! המילים שלו צלצלו לי בראש. אף אחד לא חשב שאני שווה משהו. חייתי בצִלה של המשפחה שלי במשך שנים. האדם היחיד שבאמת דאג לי הייתה החברה הכי טובה שלי, מאיה. לא הבנתי למה היה קל לפיונה להאשים אותי שאני מקנאה בה ובג'וליאן. אהבתי את צ'סטר בכל ליבי והוא היה מצליח כמו ג'וליאן, אז לא הייתה לי סיבה לרצות את ג'וליאן לעצמי. צ'סטר היה מפיק מדיה מצליח והיה ידוע בתחומו, בעוד שג'וליאן היה היורש של חברת סחר ענקית. לכל אחד מאיתנו היו בני זוג מצליחים, אז לא היה צורך שאף אחד מאיתנו יקנא בשני. "ג'וליאן קנזינגטון ואמילי הרולדס." קמתי במהירות כשקראו בשמות שלנו. "האם יש עקבות של סמים במערכות שלנו?" ג'וליאן שאל את הרופא ברגע ששנינו הגענו לדלפק. "כן, מצאנו סמים במערכות שלכם, אבל מר קנזינגטון, נראה שיש לך יותר במערכת שלך בהשוואה לגברת הרולדס," הרופא הודיע לנו. למרות שהייתי מודעת לכך שהתוצאות לא ישנו דבר, סוג של הקלה מצאה את דרכה לליבי כששמעתי את זה. סוממתי. מישהו רצה להפליל אותי, אבל לא ידעתי מי יעשה לי את זה. לא הייתה לי בעיה עם אף אחד. זה אומר שמי שסימם אותי הכיר אותי טוב מדי כי הם ידעו שאני משתכרת בקלות, אז יכולתי בקלות להיות מסוממת. לג'וליאן לא היה מה לומר כשראה את תוצאות בדיקת הדם שלי ולא ידעתי איך לפרש את השתיקה שלו. שמחתי שמצאו עקבות של סם במערכת שלי כי זה אומר שאני חפה מפשע. המעגל שלי היה קטן מאוד, והיחידים שהיו במסיבה של ג'וליאן מהמעגל שלי היו מר הרולדס, אשתו האהובה ובתה החורגת יחד עם החבר שלי. אבל למה מישהו מהם יסבך אותי במשהו כזה כשהם רצו שפיונה תתחתן עם ג'וליאן? זה לא הגיוני. "אנחנו צריכים לחזור הביתה. הם מחכים לנו," אמר ג'וליאן, וניתק אותי ממחשבותיי. הנהנתי והלכתי איתו למכונית שלו בשקט. שוב, לא היה לנו מה לומר אחד לשני. "יש לך... יש לך בעיה עם מישהו?" הוא תהה, ושבר את השתיקה שמילאה את המכונית. "לא, אתה?" ראיתי אותו מנענע בראשו. "מישהו בטח שם לנו משהו במשקאות," הוא אמר, וגרם לי להנהן. הייתי נואשת לדעת מי. מי רצה להרוס את מערכת היחסים שלי עם צ'סטר? ומי רצה להרוס את מערכת היחסים של פיונה עם ג'וליאן? בזמן שג'וליאן הסיע אותנו חזרה, צילמתי תמונה של התוצאות ושלחתי אותן לצ'סטר, בתקווה שהוא ייתן לי הזדמנות שנייה. אחרי חמש דקות, החלטתי להתקשר אליו, אבל הוא לא ענה. ידעתי שהוא כועס עליי וכנראה פגוע, אבל רציתי שהוא ייתן לי הזדמנות להסביר את עצמי. רציתי שהוא ישמע אותי. תמיד הייתי נאמנה לו. מעולם לא עשיתי שום דבר שיגרום לו לחשוב שאבחר בכל גבר אחר בחיי מלבד אותו, אז היה לי קשה להבין למה היה לו קל להאמין שאני בוגדת בו. עשרים דקות לאחר מכן, הגענו לאחוזת קנזינגטון, שם חיכו לנו המשפחה שלי כביכול והמשפחה שלו. "מה הבדיקות גילו?" רוז שאלה כשראתה אותנו. "שנינו סוממנו והנה התוצאות," ג'וליאן ענה, והגיש לה את שני הדפים שחשפו הכל. "מה זה אמור להביע?" מגי תהתה, מצליבה את ידיה על חזה. "שאנחנו חפים מפשע. שלא עשיתי שום דבר מרצוני," עניתי. "לא אכפת לי מכל זה! נמאס לי ממך, ג'וליאן." פיונה קפצה ממקומה והשליכה את הטבעת שלה על ג'וליאן לפני שסערה החוצה. הגישה שלה הייתה מוזרה. חשבתי שהיא תסלח לג'וליאן על הטעות שהוא לא עשה מרצונו. נראה שהיא מצאה הזדמנות להיפרד מג'וליאן והיא לא עמדה לוותר עליה. "פיונה, חכי!" ג'וליאן הסתובב כדי לרוץ אחריה. "ג'וליאן! שב!" הכעס בקול של אביו הספיק כדי לגרום לי צמרמורות לרוץ במורד עמוד השדרה שלי. "גם את, אמילי." קולו היה רך יותר כשפנה אליי. שנינו התיישבנו ועשיתי כמיטב יכולתי כדי לעצור את רגליי מלרעוד. "מה יש לך להגיד, אבא?" ג'וליאן שאל את אביו בשלווה. "עכשיו כשפיונה החליטה לבטל את האירוסין שלך, אני רואה שהשותפות בין שתי החברות כבר לא יכולה להתקיים," סטיבן, אביו של ג'וליאן הכריז. "לא!" אבא שלי אמר במהירות. ידעתי שהוא מת שהשותפות הזו תתקיים. "אני בטוח שאנחנו יכולים לשכנע אותה לשקול מחדש להתחתן עם ג'וליאן. היא רק כועסת ופגועה." הוא מיהר להגן על בתו האהובה. "עם כל הכבוד, אני לא חושב שפיונה מתאימה להתחתן עם ג'וליאן מכיוון שהוא צריך שותפה בוגרת יותר ולמען האמת, אני רואה את זה במישהי אחרת." אהבתי את העלבון העקיף שהוא השליך על פיונה. "מי?" אבא שלי בלע את רוקו. "אמילי."