הבטתי באשתי בוהה במסמכים הפזורים על שולחנה בדממה מוחלטת. מיליארדי מחשבות רצו בראשה ולא ידעתי איך להרגיע אותה שאני יודע שהיא לא גנבה ממני. כן, היו לי שאלות משלי, אבל לא הייתי מוציא מילה אחת שתגרום לה לחשוב שאני לא סומך עליה, כי סמכתי עליה. "אני... אני לא יודעת איך זה הגיע לכאן," היא לחשה, מביטה במספר החשבון שלה שהיא סימנה. "זה לא הגיוני." "שמש, אולי כדאי שנלך הביתה ונחשוב על זה בשקט ביחד," אמרתי לה