אנהבל בהתה באימה בעיניים פעורות לרווחה, כשהיא לבושה בדלילות ויכלה להרגיש בבירור את גופו הלוהט והנוקשה של קנדריק. מייד דחפה את חזהו בכוח, אך לא הצליחה להזיז אותו, אז פתחה את פיה ונשכה את שפתו. קנדריק חש עקצוץ קל בזווית שפתיו. למרות שרצה להמשיך, הוא גם הבין את העיקרון של לעצור בזמן. הוא שחרר את גופה וחייך, ואמר, "זה אות הוקרה." פניה של אנהבל האדימו, חשה נבוכה ולא ידעה איך להתמודד עם הנוכל הזה, הסתוב