מנקודת מבטו של קן: אני איש זאב. יש לנו שתי צורות. צורת אדם וצורת איש הזאב שלנו. אני הבן השני של מלך הממלכה שלנו. יש לי אח גדול, שמו רן. אני שוכב במיטה שלי. אני עצלן מדי כדי לקום. הרמתי מבט ובהיתי בתקרה. אני לא רציני לגבי היותי נסיך בממלכה הזו. אני רק רוצה לחיות כרגיל. אחי חרוץ כל כך, הוא ממש רוצה לתפוס את כס המלכות של אבינו. הוא רוצה להנהיג את הממלכה הזו. אבל אני? לא אכפת לי. "הוד מעלתך, קן. ארוחת הבוקר מוכנה!" קראה המשרתת שלנו מחוץ לחדרי. עיוותתי את פי וגרדתי בראשי. "אני ממש לא רוצה לקום." מלמלתי. קמתי ממיטתי והלכתי לעבר מראת הגוף שלי. הסתכלתי על ההשתקפות שלי, אני ממש נאה כתמיד! הצבתי תנוחות שונות. אני כל כך מאוהב בצורת האדם שלי! אה, כן, אנחנו בדרך כלל בצורת האדם שלנו. אנחנו לא חיים בעולם האנושי, אנחנו חיים בעולם שלנו, אבל יש לנו פורטל שמגיע לשם. לאחר שבחנתי את עצמי מול מראת הגוף, הלכתי לעבר הדלת ועזבתי את חדרי. הלכתי עד שהגעתי לפינת האוכל שלנו. עיניי התרחבו כי יש לנו מבקרים רבים וכולם לבושים בבגדים רשמיים. מה קורה? נעצתי מבט באבי והוא בוהה בי! הסתכלתי על עצמי ואני לובש רק את התחתונים שלי! כיסיתי את האזור התחתון שלי ואז המשרתות שלנו ניגשו אליי וכיסו אותי במגבת גדולה. הן גררו אותי החוצה ועזרו לי להחליף לבגדים רשמיים. אני לא יודע מה קורה! אחרי שסידרתי את עצמי, חזרתי לפינת האוכל וישבתי ליד אחי. הוא הנהן לי וחייך. חייכתי אליו בחזרה במבוכה כי זה אכן היה רגע מביך! "בסדר! קן כאן עכשיו! בואו נאכל קודם, אני הולך להכריז על משהו אחר כך." אמר אבי. בדקתי את כולם והם התחילו לאכול כפי שהוא הורה. אחרי כמה דקות, אבי קם. כולם עצרו. "היום, אני הולך להכריז מי יהיה היורש שלי." אבי התחיל את נאומו. כמובן, זה לא יהיה אני. אני לא מתאים לתפקיד הזה. המשכתי לאכול. "זה קן!" הוא הכריז. מה, אני? נחנקתי והמשרתות הביאו לי כוסות מים. שתיתי את זה וקמתי. "למה אני? זה צריך להיות רן!" צעקתי. הסתכלתי על רן והוא אפילו לא ממצמץ. זה היה צפוי שזה יהיה רן, אבל למה אני? אבי צחקק. הסתכלתי עליו. "כי זה אתה, קן." הוא פשוט אמר את זה. כולם ממלמלים ואני יכול לראות לפי תגובות הפנים שלהם שהם גם תוהים למה זה אני. אני אפילו לא אחראי, הו אבא, למה? "זה סופי. זה הכל להיום. אתם יכולים ללכת עכשיו או לסיים את האוכל שלכם." סיים אבי את הכרזתו ואז עזב את פינת האוכל. אני באמת לא יכול להאמין למה שקורה. אני מרגיש עצוב בשביל אחי כי זה החלום שלו. הסתכלתי עליו. הוא קם. "רן?" קראתי לו. הוא הסתובב והסתכל עליי. הוא חייך אליי. "זה בסדר, קן. אתה ראוי לזה." הוא אמר בקולו העדין. אחי נחמד כתמיד. ואז הוא עזב. כולם הסתכלו עליי ונתנו לי מחיאות כפיים סוערות. "מזל טוב, קן!" הם אמרו פה אחד. אני לא יודע מה להגיד. פשוט השתחוויתי ואז ברחתי מפינת האוכל. רצתי לחדרי והחלפתי את בגדיי לבגדים יומיומיים. גם חבשתי כובע ואז קפצתי מהחלון שלי. קפצתי על ענף העץ הגדול עד שהגעתי לקרקע. הסתובבתי בחצר שלנו. יש כאן הרבה אנשים, כולם עובדים בשבילנו. רצתי וקפצתי שוב כדי לעזוב את הטירה שלנו. הלכתי לעיר ובדקתי כל איש זאב. כולם עושים עבודה נהדרת. זה רק אומר שאבי עושה עבודה נהדרת בהיותו המלך כאן. האם אני יכול לעשות את זה גם? אני לא יכול. אבל אבי סמך עליי בשביל זה. אני לא שמח עם זאת. אני רק רוצה לשחק ולישון לנצח. מנקודת מבטו של רן: נעלתי את עצמי בחדרי. אני עומד ונשען על הדלת שלי. הדמעות שלי נופלות מעיניי. אני יכול להרגיש את זה על הפנים שלי. אני אפילו לא יכול למצמץ עכשיו. אני כל כך מופתע. למה זה לא אני? למה זה קן? עשיתי הכל כדי לרצות את אבינו! חרקתי שיניים ועצמתי את עיניי. "אני פשוט לא יכול לקבל את זה!" צעקתי ורצתי לעבר מיטתי. שכבתי שם בתנוחת קרש ובכיתי חזק יותר. קן הוא האהוב עליו מאז ומתמיד! זה כל כך לא הוגן! מנקודת מבטו של אף אחד: קן מסתובב בכפר. הוא התעייף והחליט ללכת לפארק. יש שם באר. הוא ישב שם מול הבאר. "אז, זה הפורטל שמוביל לעולם האנושי הא?" הוא אמר לעצמו בזמן שהוא מסתכל דרכו. קן מעולם לא היה שם. אבל עכשיו הוא מתחיל להיות סקרן. "האם אני צריך ללכת לשם?" הוא תהה. "קן! הוד מעלתך! מזל טוב!" מישהו צעק מרחוק. קן הסתובב ובדק מי זה. עיניו התרחבו והוא הרגיש מוטרד. "זאת לוטי!" הוא אמר בפנים מאוכזבות. לוטי היא אחת הבנות שאוהבות אותו. קן רוצה לברוח. 'לאן אני צריך ללכת?' הוא חשב. ואז הוא הבין את הבאר. הוא בלע רוק. "זו תהיה הפעם הראשונה שלי." לוטי לא תוכל ללכת לשם מכיוון שהיא לא מודעת לבאר הזו, זו רק באר רגילה עבור אותם אנשי זאב שחסרים ידע על הבאר. קן עצם את עיניו וקפץ פנימה לתוך הבאר.