מנקודת מבט של אף אחד: אמנדה ומשפחתה הגיעו לביתם. אמנדה התיישבה על הספה והיא עדיין הייתה אנרגטית כי היא המשיכה לקפוץ בזמן שישבה שם. אביה ואמה נעלו את הדלת הראשית והסתכלו עליה. "הבת שלנו ממש יפה", אמר אביה של אמנדה תוך כדי התבוננות בבתם. אמא של אמנדה הניחה את ראשה על כתפו של בעלה וחייכה. "כן, הבת שלנו ממש יפה." אמנדה עצרה והסתכלה על הוריה. "תודה רבה לכם על היום, אמא ואבא!" היא הודתה להם תוך כדי שהיא מחזיקה את כדור הצעצוע. היא קמה וחיבקה את שניהם. אביה ליטף את שערה. "את צריכה לישון עכשיו. לכי לחדר שלך, מלאכית קטנה שלי", אמר אביה תוך כדי שהוא מחייך אליה. היא הרימה מבט והנהנה. היא עלתה למעלה ואז עצרה. היא הסתכלה עליהם מרחוק. "אני אוהבת אתכם!" אמנדה צעקה תוך כדי שהיא מצמידה את ידיה לפה. הוריה חייכו אליה. "אנחנו אוהבים אותך גם!" אמא שלה ענתה בצעקה בחזרה. אמנדה עזבה את המקום ונכנסה לחדרה. היא קפצה למיטתה והסתכלה על התקרה שמעל. "זה חגיגת יום ההולדת הכי טובה שהייתה לי. תודה שנתתם לי חיים שניים", היא אמרה לעצמה תוך כדי חיוך. היא מרגישה כל כך שמחה כי היא הצליחה לבלות את היום עם משפחתה. ואז היא הרימה את ידה, כשהיא מחזיקה את הכדור. בסלון, הוריה ישבו על הספה. אבא של אמנדה החזיק את אשתו על כתפה. אמא שלה מחבקת את בעלה. הם רעדו. "אני חושב שהוא עומד להגיע היום", מלמל אביה של אמנדה. אשתו בלעה רוק. "אנחנו חייבים להגן על הבת שלנו. אני לא יודעת מה הולך לקרות אבל פשוט נכשלנו בהשלמת העסקה איתו", אמרה אשתו בקול עצוב תוך כדי שהיא מסתכלת בעיניו של בעלה. היא הייתה מודאגת מאוד. אחרי כמה שניות, אותו מישהו הגיע. הוא שבר את חלון הזכוכית הגדול שלהם. הוא נכנס לשם. איש זאב. איש זאב לובש את צורתו האמיתית. אבא של אמנדה הגן על אשתו על ידי חיבוק שלה. איש הזאב ניגש אליהם עם עיניו האדומות הזועפות. "אז, איפה 10 מיליון הדולרים שלי?" הוא שאל תוך כדי שהוא עומד מולם. אמא של אמנדה קמה מהספה והשתחווה לאיש הזאב. "אני כל כך מצטערת. נכשלנו לעשות זאת. בבקשה תסלח לנו ותן לנו עוד זמן", היא התחננה. "מותק!" צעק אביה של אמנדה. הוא הרגיש כל כך רע כי הוא ראה את אשתו מתחננת לאותו איש זאב. עיניו של איש הזאב התרחבו. "מה? מה את אומרת? העסקה נעשתה לפני 8 שנים ועדיין אין לך את זה?" צעק איש הזאב והוא היה כל כך כועס כי הם הפרו את ההבטחה שלהם אליו. אבא של אמנדה קם. "אני כל כך מצטער. היו לנו כמה מצבי חירום לאחרונה. החברה שלנו פשטה רגל. אבל אני הולך-" אבא של אמנדה נקטע כי איש הזאב סטר לו. "לא!" הוא צעק עליו. ואז הגיעה רוח חזקה והיא הרסה את רוב הרהיטים ומכשירי החשמל שלהם. "ארג! אני לא אסלח לך! עסקה היא עסקה! עזרתי לך לפני 8 שנים כי לאשתך היה קשה ללדת ואז אתם פשוט תאכזבו אותי ככה?" הוא אמר בקול הנוהם שלו. "אתם תמותו!" צעק איש הזאב והחליט להרוג אותם. אבא של אמנדה תפס את ידה של אשתו. "בואי נלך. אני אגן עליך ועל אמנדה", הוא אמר תוך כדי שהוא מתנשף. אמא של אמנדה סירבה ללכת. "אני לא רוצה שאמנדה תיפגע. אני פשוט אשאר כאן ואקבל את העונש", היא אמרה עם פנים מלאי חרטה. ואז היא פנתה לאיש הזאב. אבא של אמנדה החזיק את אשתו וניסה לגרור אותה החוצה. "לא! בואי נלך! אני לא אתן לך למות!" הוא התייפח. אשתו התחילה לבכות ועצמה את עיניה. היא כבר הייתה מוכנה להיהרג על ידי איש הזאב. בינתיים, אמנדה התעוררה לפתע. היא שמה את הכדור בכיסה וקמה ממיטתה. "מה קורה?" היא אמרה. היא שמעה רעשים מוזרים בחוץ. היא הלכה לאט לעבר דלתה. היא סובבה את ידית הדלת ויצאה החוצה. אבל אז היא ראתה את הוריה ואת איש הזאב בסלון. עיניה התרחבו והיא רצה למטה ועמדה שם. "אמא! אבא!" היא קראה להם. היא לא הצליחה להבין מה קורה והיא הייתה ממש מבוהלת. היא הסתכלה על איש הזאב ונעצה בו מבט. איש הזאב הסתכל עליה וליקק את שפתיו. "אז היא הילדה שלך הא? היא נראית טעימה!" הוא אמר תוך כדי חיוך מרוצה. אמא של אמנדה תפסה את רגלו הימנית של איש הזאב. "בבקשה אל תהרוג את הבת שלנו!" היא התחננה וניסתה לעצור את איש הזאב. איש הזאב הסתכל עליה ודחף אותה משם. אמא של אמנדה עפה משם והטיחה את גבה בקיר. היא התמוטטה על הרצפה אבל עדיין הייתה בהכרה. "אמנדה! רוצי!" היא צעקה תוך כדי שהיא מסתכלת בעיניה של בתה. אמנדה עדיין הייתה בהלם. 'מה זה? איש זאב? הוא פשוט פגע באמא שלי!' אמנדה חשבה. היא אפילו לא הצליחה לזוז סנטימטר. רגליה רעדו. אבא של אמנדה רץ לאיש הזאב והחזיק את גופו. אביה הסתכל על אמנדה. "רוצי! אמנדה! אמא ואבא יגנו עליך!" אביה צעק והתחנן לאמנדה לברוח על חייה. אמנדה הציצה באגרטל. היא תפסה אותו וזרקה אותו על ראשו של איש הזאב. זה פגע בראשו. "לא! אק!" צעק איש הזאב מכאב וראשו התחיל לדמם בצורה מוגזמת. איש הזאב צעד אחורה. אביה של אמנדה תפס את ההזדמנות לברוח. הוא תפס את ידה של אשתו. אמא של אמנדה קמה לאט. אמנדה צפתה בהם אבל הרגישה כל כך מתוחה. "בבקשה תזדרזו! אמא ואבא!" אמנדה ניסתה לעודד אותם. שני הוריה התנשפו וניסו ללכת מהר כדי שיוכלו לעזוב את איש הזאב ולהיות בטוחים. אביה של אמנדה החזיק את אשתו ועזר לה ללכת. אבל אז.. "אתם לא תוכלו לברוח! אני אהרוג את כולכם!" צעק איש הזאב וקפץ מעל הוריה של אמנדה. הוא שרט את שניהם מגבם באמצעות טפריו הענקיים. עיניה של אמנדה התרחבו וליבה נשבר. "לא!" אמנדה התייפחה תוך כדי שהיא עדה לאיך הוריה נהרגו על ידי איש הזאב. הוריה של אמנדה התמוטטו על הרצפה. אבל אמא שלה עדיין הייתה בהכרה. היא הרימה לאט את ראשה והסתכלה על בתה. "רוצי, אמנדה. תתחבאי עד שהשמש תזרח. אנשי זאב לא יהיו בסביבה במהלך היום", היא אמרה בקול גוסס. אמנדה בכתה כל כך חזק. היא לא האמינה שהכל קרה ביום ההולדת שלה. "אמא, בבקשה אל תלכי!" היא התייפחה. איש הזאב הרגיש כל כך מוטרד והניח את רגלו על אמא של אמנדה ומעך את ראשה. אמנדה הייתה עדה לכך והיא הרגישה כל כך כועסת. ואז היא תפסה את הכדור מכיסה וזרקה אותו לתוך פיו של איש הזאב מכיוון שהוא היה פתוח לרווחה. איש הזאב פעור פה ולא הצליח להוציא אותו מפיו. היה לו קשה לנשום. אמנדה ניצלה את ההזדמנות לברוח ורצה במהירות. היא עזבה את ביתם ורצה לאורך הרחוב. היא הסתכלה סביבה וראתה פח אשפה גדול. היא פתחה אותו ולמזלה הוא היה ריק. היא קפצה פנימה ונכנסה יחד עם מכסה פח האשפה. היא שמה אותו מעליה. היא התיישבה בתוך פח האשפה ובכתה בשקט.