פרק ראשון
לבה של שילה החסיר פעימה כששמעה את קול ה"רולס רויס" נכנסת לחניון של בית הלהקה.
ללהקת "ירח אפל" היה אחד מבתי הלהקה המפוארים ביותר, שדרש את שירותיהם של אומגות כל הזמן. האלפא היה בנסיעה חשובה, ואף אחד לא ידע כמה זמן זה ייקח.
הגעתו הפתאומית גרמה לאומגות להזדרז במילוי תפקידיהן כאילו הן הולכות על קליפות ביצים, כששילה דיברה עם חברתה הנאמנה ביותר בלב כבד.
"את חייבת ללכת. אלפא ניק חזר. בבקשה השתמשי בדלת האחורית כדי שהוא לא יראה אותך. הוא די רגיש, אז אל תתני לו לתפוס את הריח שלך."
גולדי, חברתה הנאמנה ביותר, שישבה על שרפרף המטבח המעוגל, חשה כאב בלתי מוסבר בחזה. "למה את צריכה לפחד מבעלך? את אפילו קוראת לו בתוארו."
להתגנב פנימה והחוצה כדי לראות את החברה הכי טובה שלה כאילו היא איזו אסירה משוחררת. זה היה יותר מדי בשבילה, והיא נמאס לה מזה.
"שרי, סבלת יותר מדי זמן. אם הדברים ימשיכו ככה, ארמוז על מקום הימצאך למלך האלפא."
שילה קפאה במקומה בבהלה עם אזכור אביה. הוא היה האלפא החזק ביותר שחי אי פעם, ששלט בדרום, מזרח, צפון ומערב אמריקה. אפילו שבעת אחיה עדיין התקשו להשתוות לכוחו וליכולתו.
יתר על כן, איש לא יכול היה לקחת את תואר המלך עד שיצאה נשמתו. כל הזמן הזה, שילה חיה רחוק, והסתירה ממנו את נישואיה לאחר שנושלה מכיוון שלא רצתה שום קשר לעסקי הלהקה.
לוותר על הכל רק כדי להיות לצד הגבר היחיד שאהבה אי פעם, אביה עדיין ישלח את לוחמיו החזקים ביותר אחריה אם יגלה על האופן שבו היא חיה כמו יצור חסר נשמה.
שילה תמיד הייתה מלאת חיים. למרות שלמדה בעולם בני האדם, היא גם תרגלה אומנויות לחימה בסתר.
היא למדה עיצוב אופנה ופריצה אתית, אך לאחר שישה חודשי נישואים בלבד, היא הפכה כמו עקרת בית זקנה, איבדה את חוש האופנה שלה והפכה את עצמה לשטיח רצפה עבור הלהקה ומשפחתו של בעלה.
"לא, בבקשה אל תעשי זאת. הדברים ישתנו בקרוב, ואני אודיע על כך לפאפא. ניק יאהב אותי. הוא רק צריך זמן." היא הקפידה לא לפנות אליו בתוארו הפעם, אם כי הטון שלה היה טעון בצער, כאילו מפחדת.
היא ידעה שאביה יחזיר אותה בכל עת, אבל הוא פשוט לא יאשר את נישואיה לגבר שמעולם לא העריך אותה.
"אני מקווה שכן," אמרה גולדי בזלזול לפני שקמה משרפרף המטבח שעליו ישבה. שילה פתחה לה את הדלת האחורית.
"מהר. בבקשה אל תתני ללוחמים שלו לראות אותך."
גולדי הייתה לא מרוצה, אבל צייתה. היה קל להימלט מהלוחמים כי הם היו מאוהבים בה.
רובם חשבו שהיא חברה של אחת האומגות.
ברגע שהיא עזבה דרך הדלת האחורית הפתוחה, גבר אלגנטי נכנס דרך הדלת הקדמית, ושילה מיהרה לפגוש אותו בסלון, והקפידה לשמור על מרחק טוב ביניהם.
ההילה שלו הייתה מאיימת, תנועותיו חינניות כמו הזריחה, כשהוא בוהה בה בעיניים קרות. "שילה, אנחנו צריכים לדבר."
כרגיל, לא היה רגש בקולו. הוא נשא את קרירות משב הרוח החורפי.
שילה נבהלה, שכן היא כבר שמעה שמועות בקרב האומגות שהמיועדת שלו חזרה. ככל הנראה, זו הייתה הסיבה לנסיעתו הפתאומית האחרונה.
אחד הלוחמים הטיח את המזוודות שלו במעלה המדרגות.
"אלפא ניק, הרגע חזרת ממסע ארוך. בבקשה תאכל קודם, או שהאוכל שלך יתקרר." שילה לא העזה לפנות אליו בלי תואר כמו שעשתה כבדרך אגב כדי לרצות את גולדי בהיעדרו.
בניסיון להימנע מהשיחה, שלדעתה לא תהיה טובה, היא הסתובבה במהירות כדי להביא את האוכל, אבל קולו הקר והעדין גרם לרגל שלה לעצור.
"זה יותר חשוב. שבי ובואי נדבר." שילה צייתה כמו צביה מפוחדת. היא תמיד הייתה צייתנית לו, כדי שידאג לה, אבל זה לא עבד עד כה.
אלפא ניק הניח את תיק העבודה שלו על השולחן המרכזי, ושילה לא העזה לגעת בו. במהלך נישואיהם, הם חיו בחדרים נפרדים, והוא התייחס אליה כמו אל זרה. הוא היה חסר הכרה לחלוטין למסירותה ללהקה.
מבחינתו, היא הייתה שם רק בזמן הנוחות בזמן שהוא חיכה למיועדת שלו.
"את צריכה להבין שניסיתי. עברו שישה חודשים, אבל אני עדיין לא מרגיש כלום כלפייך. החוזה שלנו מסתיים היום. לא הזדווגתי איתך, ולא סימנתי אותך. אני מקווה שתמצאי את המיועד לך ביום מן הימים."
הוא בקושי הסתכל עליה כשדיבר. הוא מעולם לא השקיע מאמץ כדי לגרום לזה לעבוד ובכל זאת טען שהוא ניסה. לבה של שרידן נעצר; עיניה התמלאו דמעות. היא הייתה מאוהבת באלפא ניק כל חייה, אבל לא היה לו מושג.
לפני שישה חודשים, הוא עמד להתחתן עם המיועדת שלו, שרלוט. לאחר שלמדה בעולם בני האדם עם שילה, היא ביקשה חתונה, שאליה הסכים אלפא ניק, אך היא נעלמה ביום האירוע.
שילה, שחיפשה נקמה בשרלוט בגלל האופן שבו האחרונה שמה ארס עקרבים במשקה שלה, ניצלה את ההזדמנות והציעה להתחתן איתו כדי להציל אותו מהבושה.
אלפא ניק היה קר לב מאוד, והחזק ביותר בצפון אמריקה. לאחר שהזמין את כל האלפות מרחבי אמריקה, הוא לא יכול היה להרשות לעצמו להיות מגוחך.
הוא נתן לזה שישה חודשים, תוך שהוא מנצל את ההזדמנות לחפש את המיועדת שלו, שרלוט, עד שמצא אותה. למרבה המזל, גם החוזה שלו לשישה חודשים עם שילה הסתיים.
"אפשר לדחות את זה בשלושה ימים?" התחננה שילה. "תוכל להעמיד פנים שאנחנו מאוהבים וללכת איתי לטקס פרסי הגאלה?"
לא היה אכפת לה שהיא נשמעה נואשת, אבל הייתה בטוחה שפרסי הגאלה ישנו הכל.
פעם בשלוש שנים, לכל הלהקות באמריקה יש את האירוע הזה כדי לחגוג חברי להקה יוצאי דופן.
הפעם, האירוע עמד להתקיים במלון מפואר מכיוון שלאף אחת מהלהקות לא היה המתקן לארח אותו.
מבטו של אלפא ניק החשיך, ומצא את בקשתה מגוחכת. כגבר שמעולם לא צחק הרבה, היה מעניין לראות אותו מחייך, אלא שזה לא היה אמיתי.
"את כל כך מגוחכת, שילה. מה תעשי בפרסי הגאלה? אין לך מה לתרום שם. חוץ מזה, אני הולך עם שרלוט."
בוז היה שזור במילותיו האחרונות כשהוא בוהה בשמלה הלבנה הפשוטה שהיא לבשה. לא היה בה שום דבר מושך.
לבה של שילה נעצר. היא רק שמעה שמועות, אבל אושר שהחברה הכי טובה לשעבר שלה, עכשיו אויבת מושבעת, חזרה, והמילים פרצו מפיה.
"שרלוט? החברה הכי טובה שלי?"
אלפא ניק לא הופתע מתגובתה. הוא האמין שמישהו חטף את שרלוט ומעולם לא הפסיק לחפש אותה.
זה קרה במקרה לפי דו"ח החקירה שקיבל, שהראה ששרלוט עברה הרבה, כולל אובדן חלק מזיכרונה.
אלפא ניק היה צריך להיות שם בשבילה כדי לעזור לה להחזיר את זיכרונה ואת האהבה שחלקו פעם. הוא הצטער שלא הזדווג וסימן אותה ברגע שגילה שהם מיועדים.
הסימן היה מקרב אותם מוקדם יותר. "אני לא יודע לגבי זה, אבל היא זו שאני הולך איתה. כדי להקל עלייך, אני רוצה שתחתמי על מסמכי הגירושין. הציבי את הדרישה שלך. אני אתן לך הכל כולל חצי מהלהקה שלי כדי לפצות אותך על ששת החודשים שהיינו ביחד."
"לא!" שילה צעקה לפתע, וגבותיו של אלפא ניק הורמו בבוז. האישה הזו הייתה רגועה ומעולם לא הרימה את קולה בעבר, אבל פתאום צועקת.
המראה רק גרם לה להיראות משוגעת. "אלפא ניק, בבקשה אל תעשה את זה. אני יכולה ללכת לפרסי הגאלה לבד, ואתה יכול להיות עם שרלוט. אני מבטיחה לא להפריע לך."
שילה הייתה בלגן בוכה, והאמינה שאם יינתן לה יותר זמן, הדברים יוכלו להסתדר ביניהם.
חוץ מזה, שרלוט רצתה להרוג אותה. אלמלא המלצר שהפיל את המשקה מידה והראה לה סרטון וידאו של מה ששרלוט עשתה, שילה הייתה מתה עד עכשיו.
שרלוט אהבה את החבר הכי טוב של אלפא ניק, בטא תומס אדי, מלהקת הלוטוס שברח איתה במהלך החתונה.
"שילה, אני רוצה להתחתן עם שרלוט. איך זה אפשרי אם אני עדיין נשוי לך כחוק? היא המיועדת שלי."
לבה השביר של שילה נשבר לרסיסים והיא בכתה כל כך הרבה, שאחת האומגות הביאה לה כמה מטפחות.
זה היה מביך, אבל לא היה אכפת לה. היא רק שמחה שאמא של אלפא ניק יצאה לטיול הארוך שלה עם אביו ואחותו. אביו ואחותו מעולם לא חיבבו את שילה, אבל אמו פינקה אותה מאוד.
היא הייתה הסיבה לכך ששילה הצליחה לסבול כל כך הרבה בלהקה. הגבר שלפניה נותר חסר הבעה, שום דבר לא דגדג בלבו בשבילה. היה אכפת לו יותר מקשר המיועדים מכל מה ששילה הרגישה כלפיו.
"אז, זה זה?" שילה הניחה את פניה בידיה, ניגבה דמעה והרגישה כמו לוזרית. לשרלוט היה הגבר שהיא אהבה ובכל זאת חזרה למיועד שלה.
מה יכול היה לקרות איתה? אולי, קשר המיועדים היה חזק מדי ושילה פשוט נענשה על כך שלא כיבדה אותו.
איך היא יכולה לדעת איך זה מרגיש כשהיא מעולם לא מצאה את המיועד שלה בגיל 23? הוא היה או מת או שמעולם לא היה לה אחד.
שילה רצתה לחקור את העניין, אבל הגבר הזה מעולם לא הרגיש כלום כלפיה, מה שהפך את הכל לקרב לא ראוי להילחם בו.
הכאב בלבה היה פשוט גדול מכדי לשאת.
"לא. יהיה לך חצי מכל מה שיש לי כולל הלהקה. זה הפרס שלך על היותך לונה טובה, אבל זה די מצער שהדברים לא הסתדרו בינינו. כבר חתמתי על החלק שלי בהסכם הגירושין. הוסיפי את שלך, וזה חוקי."
אלפא ניק היה נחפז, אם כי חרד. עוד דמעות עלו בחלק האחורי של עיניה של שילה. אלפא ניק תמיד היה בתנועה. מעולם לא היה להם זמן לעבוד על הנישואים האלה.
היא האמינה שאם הוא ייתן לה שלושה ימים בהעמדת פנים של להיות מאוהב, הוא יפתח רגשות כלפיה.
"אלפא ניק, בבקשה, רק שלושה ימים."
