השומרים האלה עבדו עבור יהושע, ומכיוון ששרמיין הייתה ארוסתו, הם מילאו את פקודותיה ללא עוררין. מבחינתם, אשתו העתידית של יהושע החזיקה באותה סמכות כמו יהושע עצמו – היא הייתה הבוס שלהם גם כן. "אני צריכה גם נייר ועט," הוסיפה שרמיין. לאחד השומרים היה במקרה גם וגם בכיסו. הוא שלף אותם ומסר אותם. "בבקשה, גברת יורק." התואר התגלגל על לשונו באופן טבעי. שרמיין הנהנה לו קלות ורשמה במהירות כמה עשבי תיבול על הנייר