"יאללה, בואי נלך." למרות שזכריה ביקר את סרניטי במוחו, לא הייתה לו כל כוונה לומר או לעשות דבר בנושא. סרניטי הייתה אשתו על הנייר, אבל הם לא היו שונים מזרים. הנהג, שחשש מדי לומר משהו, התניע את המכונית. לסרניטי לא היה מושג שהיא כמעט התנגשה במכונית של בעלה. היא דהרה על האופניים החשמליים שלה והגיעה לחנות תוך זמן קצר. יסמין תמיד הגיעה מוקדם יותר מסרניטי, מכיוון שהראשונה גרה בקרבת מקום. "סרן." יסמין הזמינה ארוחת בוקר לאחר שסיימה להקים את החנות. היא נהנתה מארוחת הבוקר כשחברתה הטובה נכנסה לתמונה. יסמין שאלה בחיוך, "אכלת?" "כן." "אה." יסמין המשיכה לסיים את הארוחה החשובה ביותר ביום. "הבאתי לך כמה קינוחים. הם טעימים. תנסי אותם," אמרה יסמין לחברתה הטובה תוך כדי הנחת התיק ליד הקופה. סרניטי הניחה את מפתחות האופניים שלה ליד הקופה והתיישבה לפני שמשכה אליה את התיק שהכיל את הקינוח. "אי אפשר לטעות עם קינוחים. ראיתי רולס רויס בדרך לעבודה, יסמין." יסמין השיבה, "אני רואה. זה לא מוזר לראות רולס רויס בוילטספון, אבל זה לא מחזה נפוץ. ראית מי נמצא במכונית? זה בדיוק כמו בספרים - מנכ"ל חתיך ורווק?" סרניטי בהתה ביסמין בלי לומר מילה. יסמין צחקה. "ככה זה בספרים. למה המנכ"לים הצעירים, החתיכים והעשירים חומקים מאיתנו?" "קווי העלילה מומצאים כדי לתת מענה לשוק. מי יקרא ספר אם הוא יהיה על שכיר ממוצע? הגבר המוביל חייב להיות האליטה של החברה, גם אם הוא לא מנכ"ל." יסמין פרצה בפרץ צחוק נוסף. "זה מזכיר לי. את פנויה הערב, סרן?" "את יודעת שאני או בבית או בחנות, נכון? מה קרה?" החיים היו פשוטים לסרניטי, מכיוון שהם סבבו רק סביב ניהול החנות וטיפול בבנה של אחותה. "יש מסיבת ארוחת ערב הערב. זה מפגש של החברה הגבוהה. קיבלתי הזמנה. את רוצה לבוא ולהציץ לעולם שלהם?" סרניטי דחתה את ההצעה. "אני לא מסתובבת באותו מעגל כמו שלהם. אני לא מעוניינת." למרות שהיא הרוויחה לא מעט, השכבה העליונה הייתה מעבר להישג ידה. לא הייתה לה כל כוונה לדחוף את עצמה לתוך הקהילה, וגם לא היו לה האמצעים לעשות זאת. למען האמת, סרניטי עלולה הייתה להיות מזוהה כמלצרית אם מישהו ממעמדה החברתי היה משתתף במסיבת ארוחת ערב מעודנת כזו. "גם אני לא רוצה ללכת, אבל אמא שלי התחננה לדודה שלי להזמנה. אני יכולה להביא מלווה, אז חשבתי לקחת אותך. סרן, הו סרן. בבקשה תבואי איתי לראות איך זה. חכי, לא. אני צריכה אותך שם כדי להיות הסלע שלי. אני לא רוצה שאמא שלי תנדנד לי." משפחת סוקס הייתה עשירה ומקומית לוילטספון. הם היו בעלים של מספר נכסים וחצי בלוק של חנויות, והרוויחו עשרות מיליוני דולרים באמצעות שכר דירה. עם זאת, עושר לא יכול היה לקנות מעמד חברתי. גברת סוקס התגאתה בפניה היפות של בתה, שכן נישואיה יכלו להיות הכרטיס למעמד חברתי גבוה יותר. דודתה של יסמין התחתנה במקרה עם משפחה עשירה וחזקה. אלה היו כמה עשורים קשים, אבל זה סוף סוף הסתדר לדודה כשהיא התחילה להתרועע עם המעמד הגבוה. הדודה פינקה את יסמין והאמינה שלבת אחיינית שלה יש בדיוק את מה שצריך כדי לתפוס רווק עשיר ומשפיע. מכיוון שאמא של יסמין ביקשה, הדודה שמחה לגרום לזה לקרות עבור יסמין. "גברת סוקס לוחצת עלייך להתחתן שוב?" "כל האמהות אותו דבר. הן לא יכולות לחכות לבעוט את הבנות שלהן החוצה ולהפוך אותן לבעיה של גבר אחר ברגע שהבנות שלהן מגיעות לגיל שמונה עשרה. אני יכולה להרוויח את הכסף שלי ולהיות עצמאית כלכלית. אני לא צריכה גבר כדי ליהנות מחיים טובים. "אני חושבת שאסור לך להתחתן מחוץ למעמד החברתי שלך. אני לא רוצה להתחתן למעלה. למרות שהדודה שלי משתלבת היטב במעגל, לקח לה עשרות שנים להגיע לשם. היא התמודדה עם קשיים רבים כשנישאה לבעלה לראשונה. היא נהגה לבכות לאמא שלי כשהיא ביקרה אז. היא יודעת איך זה." יסמין הייתה בעד חופש ולא להיות כבולה לכללים הלא כתובים של השכבה העליונה. "נו באמת, סרן. רק הערב. נהיה בזה ביחד. אנחנו זוכות לראות איך חיים האחוזון העליון. הדודה שלי אמרה שיהיו הרבה רווקים צעירים מתאימים שישתתפו הערב. כולם הכי טובים והכי עשירים של וילטספון. אנחנו יכולות לבדוק את הסצנה גם אם אנחנו לא שם כדי לתפוס גבר. זו מסיבת ארוחת ערב, אז יהיה הרבה אוכל טוב." סרניטי לא הייתה אחת שאומרת לא לאוכל. כך גם יסמין. זה היה אותו עניין משותף שהפגיש את השתיים. נדרשה שעה של שכנוע לפני שסרניטי נכנעה לבקשתה של חברתה הטובה. הן סגרו את החנות מוקדם כדי להשתתף באירוע. סרניטי התקשרה לליברטי ושאלה על סוני. הוא ראה רופא, והחום היה רק מקרה של נזלת. זה הרגיע את דעתה של סרניטי. אחר כך היא סיפרה לליברטי על השתתפות במסיבת ארוחת ערב עם יסמין. "זה נחמד גם אם זה רק בשביל החוויה. כמובן, את יכולה לרכוש כמה חברים מהמעגל הזה." ליברטי תמכה בהשתתפותה של סרניטי במסיבה. זה לא היה מסיבה אחרת מאשר לחזות בצד השני של העולם. החנות נסגרה מיד לאחר ארוחת הצהריים רק כדי להשתתף במסיבה של הערב. יסמין גררה את חברתה הטובה הביתה כדי שתלבש שמלה מפוארת ותשים קצת איפור. מכיוון שמשפחת סוקס העריצה את סרניטי, לא הייתה להם כל בעיה שיסמין תביא את סרניטי איתה למסיבת ארוחת הערב. סרניטי הייתה נשואה בכל מקרה, כך שלא היה כל חשש שסרניטי תגנוב את אור הזרקורים מיסמין. ממש אחרי שש בערב, מכונית סדאן שאורגנה על ידי דודתה של יסמין נכנסה לחניה של משפחת סוקס. "תיהנו." גברת סוקס, שראתה את הבנות יוצאות בדלת, אמרה לסרניטי, "עזרי לי לפקוח עין על יסמין, סרן. אל תתני לה לדחוף את הפנים שלה. תגרמי לה להתרועע עם הרווקים הצעירים." היא אמרה לבתה, "יסמין, הדודה שלך עשתה הרבה בשבילך. אל תאכזבי אותה." סרניטי השיבה בחיוך, "אל תדאגי, גברת סוקס. אני אעזור לך לפקוח עין על יסמין כדי שהיא לא תלך לבופה." הן יבלו יחד בבופה. "אני מרגישה הקלה כשאת בסביבה." גברת סוקס חיבבה את סרניטי מכיוון שהנערה הייתה הגיונית ועצמאית. אם לא היה בגלל שבנה היה צעיר בהרבה מסרניטי, גברת סוקס הייתה משחקת שדכנית עבורם. חבל שסרניטי נתפסה. היו הרבה צעירים במשפחת סוקס. סרניטי יכלה לבחור כל אחד מהם אם היא רצתה לצעוד לחופה. זה מה שזה היה. לא היה טעם לדבר על זה מכיוון שלא כאילו הצער של גברת סוקס יכול היה לשנות משהו. כשיסמין, שמעודדת על ידי גברת סוקס למהר, התגנדרה באיפור זוהר, שמלה לבנה ותכשיטים, גררה את חברתה הטובה לתוך מכונית הסדאן שאורגנה על ידי הדודה. מכיוון שראתה שסרניטי נשואה ומתנהגת כמלווה, היא לא טרחה להתלבש. היא לבשה את הבגדים הרגילים שלה ושמה איפור טבעי. עם זאת, היופי הטבעי שלה עדיין זרח למרות הלבוש הפשוט שלה.