פרק ראשון
מנקודת מבטה של סלינה
המשאית נעצרת בפתאומיות וגופי מתגלגל לתוך מישהו אחר מלבד עצמי, אני חלשה מכדי לזוז ובקושי מצליחה לפקוח את עיניי מהנפיחות בפניי. אני שומעת קולות ויודעת שאלה אנשיו של המלך ואני מניחה שהגענו לממלכתו.
הדלתות האחוריות של המשאית נפתחות ואני שומעת כמה צעקות לפני שגופות נגררות החוצה מהמשאית, ידיים באות ותופסות אותי, מרימות את גופי ומשליכות אותי ארצה. אני פוגעת בבטון הקשה בחבטה, נושכת את לשוני כדי למנוע מעצמי להשמיע קול.
אני מרגישה דם נוזל מלשוני ויורקת אותו לפניי, דם זורם במורד הלסת שלי. אני מנסה לקלוט את סביבתי בעזרת אוזניי, אני יודעת שהיינו כחמישה עשר אנשים על המשאית ושמעתי יותר ממשאית אחת כשהגענו לכאן.
"קומי על רגלייך, מורדת!" שומר עוצר ליד גופי ובועט לי בבטן. כל האוויר יוצא מגופי ואני צריכה לאחוז בזרועותיי סביב בטני מכאב, מנסה לפקוח את עיניי אני מביטה סביבי ובזווית עיניי אני רואה גבר מהמם בחליפה אפורה כהה מתקרב אלינו. יש לי תחושה שאני יודעת מי זה!
יש לו עוד שלושה גברים לידו ומההילה סביבו אני כבר יכולה לנחש מי הוא והגברים שלידו.
אני מנסה להתיישב, נוטה קדימה ושומרת על ראשי מורכן, לא משנה מה יקרה, אסור לחשוף את זהותי האמיתית.
האיש מתקרב ואני צריכה לשמור על ליבי הפועם מטה, אני יודעת שהם יזהו את קצב הלב שלי אם לא אשמור עליו יציב.
אני רואה את רגליו מתקרבות למקום שבו אני יושבת על הקרקע לפני שהוא עוצר קצת לפנינו. אני פשוט נושמת לאט ומתמקדת בשמירה על ראשי נמוך, בתקווה שהוא לא ישים לב אליי.
"זה הכל?" אני שומעת אותו אומר וזה כל מה שאני צריכה לדעת, זה הוא. אני לעולם לא אשכח את קולו כל עוד אחיה... בן זוגי!
"כן, מלכי!" קולו של שומר עונה לו.
אני שומרת על עיניי נעוצות בקרקע ומחכה למה שעתיד לבוא.
"קחו אותם לצינוקים והתחילו לחקור אותם!" הוא מצווה ושומרים מתחילים לגרור אנשים במורד מדרגות.
זוג זרועות באות ותופסות אותי לפני שנגררים אותי אל המדרגות, הוא לא עוצר וגופי קופץ על כל מדרגה. אני כבר מוכה קשות ועל כל מדרגה במורד המדרגות אני מנסה רק לעצור את גניחותיי. אני לא אתן להם את הסיפוק הזה.
אני יורדת במדרגה האחרונה והשומר גורר אותי פנימה ואני צריכה רק לנסות לנשום דרך הסירחון הנורא של דם ונוזלי גוף שפוגע באפי ברגע שאנחנו נכנסים לבניין.
השומר עוצר מחוץ לתא ופותח את הדלת לפני שהוא משליך אותי פנימה ואני נוחתת על הרצפה, חוטפת את ראשי בבטון הקשה, מרגישה שראשי נסדק מהפגיעה וחומר חם זורם ללחיי.
אין לי אנרגיה לזוז והזאבה שלי רדומה מכל צמח הרעל הזה שהם נתנו לנו במהלך הנסיעה, אני לא יכולה להתרפא מהפצעים שלי וכתמים שחורים מתחילים לרקוד מול עיניי. אני לא נלחמת בזה עכשיו! פשוט נותנת לחושך לשאוב אותי מטה ולהרחיק אותי מהמקום הזה.
אני חושבת אחורה על הרגע שבו ראיתי את בן זוגי לפני כל כך הרבה שנים. עקבתי אחר ריח מעורר תיאבון והוא הוביל אותי לבית הקברות.
זה התחזק כשצעדתי קצת יותר פנימה, ולא יכולתי להתאפק.
אז ראיתי אותו! הוא עמד ליד קבר חדש כשגבו מופנה אליי, לא הייתי צריכה שהוא יסתובב כדי לדעת שזה בן זוגי.
עצרתי במקומי כשראיתי ליד איזה קבר הוא עמד.
מקללת את אלת הירח בראשי! כמה אכזרית היא יכולה להיות?
בן זוגי הוא מלך האלפא... קיאן!
המלך על כל אנשי הזאב והוא בדיוק איבד את בת זוגו, אמרו שהיא הייתה בהריון וחלשה מכדי לשרוד הריון ומתה חודש בלבד לתוך ההריון שלה. הוא קבר אותה אתמול!
אני מנסה ללכת לאט אחורה בלי להשמיע שום קול כשאני רואה אותו לוקח שאכטה באוויר ומסתובב לאט.
עיניו פוגשות את שלי ונשימתי נעתקת בגופי.
הוא כל כך יפה! גבוה ושרירי מאוד. שיער שחור ובחושך אני יכולה לראות את עיניו הענבריות הזוהרות.
הוא יפה עוצר נשימה!
"בן זוג" המילים פשוט חומקות מפי לפני שאני יכולה לעצור אותן.
-לא!! הוא שואג עליי, עושה צעדים ארוכים לעברי. הוא בא לעמוד ממש מולי ואני מפחדת מכדי אפילו לנשום.
הוא לוקח את סנטרי באחיזה איתנה ומטה את ראשי למעלה כדי להסתכל עליו. הוא מסתכל לי עמוק בעיניים בעוד ניצוצות פורצים ממגעו ואני נאנקת מהתחושה.
"את לא בת זוגי! ולעולם לא תהיי!"
הוא יורק לי את המילים.
הוא כל כך כועס, שההילה האלפא שלו חומקת ממנו ואני בקושי יכולה לנשום יותר.
"את תעזבי את האדמה שלי ולעולם לא תחזרי! אם אי פעם תדרכי שוב על האדמות שלי אני אהרוג אותך ואת כל המשפחה שלך! זה מובן?" הוא אומר בתיעוב כזה בקולו.
אני לא יכולה לזוז, לא יכולה להסתכל בעיניו, הכאב שאני מרגישה כמעט גורם לי ליפול ארצה. אני חושבת שהייתי נופלת אם האחיזה שלו בסנטרי שלי לא הייתה כל כך חזקה, גניחה עוזבת את שפתי.
"אמרתי שזה מובן!" הוא נובח אליי ודמעה מחליקה במורד סנטרי, אני צריכה לעצור אנחה מהכאב שאני מרגישה.
אחיזתו בסנטרי מתהדקת וכל מה שאני יכולה לעשות זה להנהן. אם המבט שלו עליי היה יכול להרוג, הייתי מתה עכשיו.
הוא משחרר אותי ואני נופלת על ברכיי. מנסה לאסוף את עצמי מכל שברון הלב הזה שאני מרגישה.
"עכשיו צאי מהאדמה שלי!" הוא רועם והפקודה האלפא שלו שוטפת אותי ואני לא יכולה לעשות שום דבר אחר מלבד לציית.
אני נאבקת על רגליי ומתחילה לרוץ.
