סלינה, נקודת מבט אני מתעוררת, כנראה מוקדם בבוקר, מרעש של דלת עליונה שנפתחת וממספר רגליים כבדות היורדות במדרגות. אני מנסה להזיז את גופי המעוות, אני מרגישה קצת יותר טוב אבל רחוקה מלהיות בריאה. אם הייתי יכולה לקבל עוד חצי יום, אני יודעת שהיה לי סיכוי לברוח. אני לא זוכה למזל הזה כששומר עוצר ליד הדלת שלי ומסובב את המנעול. אני שומעת אותו פותח את הדלת ולוקח שאיפה גדולה של אוויר, ואני מרגישה פחד רץ לאורך עמוד השדרה שלי. לעזאזל! אני בטוחה שהריח שלי חוזר. "קנון, כדאי שתבוא לפה!" השומר אומר ועכשיו אני יודעת שהזמן שלי עומד להיגמר. "מה הבעיה?" קול עמוק עונה, ואני מזהה אותו כאיש שחקר אותי אתמול. אני שומעת אותו מריח את האוויר לפני שהוא נכנס פנימה ומרחף מעל גופי. אני לא מעיזה לפתוח את עיניי כשאני מרגישה אותו תופס את החולצה שלי ומרים אותי. הוא מזעזע אותי! "מאיפה לעזאזל את?" קולו נשמע ואני פוקחת את עיניי כדי לבהות בפניו הכועסות. הוא מחזיק באחיזה חזקה בחולצה שלי, שרק עולה מעל הישבן שלי, ומשאירה את גופי העירום חשוף לעיניהם. אני מנסה להרגיע את הלב הדופק שלי. הוא בחור גדול ומגושם! אני נראית כמו ילדה לידו. "תעני לי או שאני אצטרך להוציא את זה ממך בכוח," הוא אומר ואני שומרת על פי סגור. האגרוף שלו יורד על פני ופוגע בי חזק. ראשי נופל הצידה ואני מרגישה איך הוא שבר לי את האף, דם מתחיל לנזול. "אני אתן לך עוד הזדמנות אחת לפני שאני אתחיל לשבור לך את הרגליים!" אני עדיין לא נותנת לו שום תשובה, אין שום סיכוי שאני אוותר על מה שנלחמתי עליו במשך שנים. "תביא לי את המזרק!" אני שומעת אותו אומר לשומר השני לפני שהוא יוצא במהירות מהתא. אני יודעת שהזמן שלי תם וכל מה שאני יכולה לעשות זה להילחם על מה שנשאר ממני. אני שומעת את השומר חוזר ואני מנסה לאסוף את כל הכוח שיש לי. כשהוא נכנס לתא ועומד למסור את המזרק לאיש שנקרא קנון, אני במהירות יורה את ידי למעלה וחוטפת אותו ממנו לפני שאני דוקרת אותו בצווארו של קנון. זה מזכה אותי בנהמה זועמת לפני שהוא מפיל אותי על הרצפה ושולף את המזרק מצווארו. אני נאבקת לעמוד על רגלי, עושה כמה צעדים אחורה ושומרת על עיני נעוצות בו. אני רואה איך חזהו עולה ויורד ואני יודעת שהוא זועם! "תביא את קיאן לפה עכשיו!" הוא נובח לשומר השני שממהר לצאת מהתא, ומשאיר אותי לבד עם האיש הזועם הזה. אני מסתכלת עליו ורואה כמה הוא כועס וכל מה שהוא רוצה זה להרוג אותי. אולי, זו הדרך הקלה ביותר עבורי ללכת, אני בספק שקיאן יהיה נחמד יותר כשהוא יגלה. "את תתחרטי על זה שעשית את זה!" הוא אומר לפני שהוא מתנפל עלי. אני זזה הצידה והוא מצליח לאחוז בחולצה שלי ואני מסתובבת כדי לפנות אליו. אני שולפת את הציפורניים שלי ושורטת אותו לאורך החזה שלו. זה רק מכעיס אותו יותר כשאני רואה דם נוזל מהפצע. הוא קורע את החולצה שלי מעל גופי לפני שהאגרוף שלו עולה ופוגע לי בראש, נופלת לאחור ראשי פוגע ברצפה בחבטה ואני רואה נקודות שחורות מול עיני. האוזניים שלי מתחילות לצלצל ואני לא מצליחה להתרכז בסביבתי! ואז אני מרגישה אותו דורך על רגלי לפני שידיו יורדות ושוברו את שתי רגלי. אני צועקת מכאב ומרגישה אותו בועט לי בבטן. "אמרתי לך! את תתחרטי על זה. עכשיו תגידי לי מאיפה את ואני אולי אסיים את חייך במהירות!" הוא אומר ואני רק מנסה לנשום דרך הכאב. אני תוהה מה הוא יגיד ברגע שהוא יגלה שהוא היכה את בת הזוג של קיאן. "מכאן!" אני אומרת ויורקת קצת דם על הרצפה בזמן שאני מחזיקה את זרועותיי סביב בטני. זו התשובה היחידה שהוא יקבל ממני. "מנסה להיות מצחיקה, הא?" הוא אומר כשהוא בועט לי בגב ואני יכולה לשמוע איך עמוד השדרה שלי נשבר. אני צועקת את הכאב החוצה ולוקח לי רגע לחזור לסביבתי. הגוף שלי לא יכול להחלים ואני מרגישה איך נהיה לי יותר ויותר קשה לנשום. אולי, זה הזמן שלי, אני לא יכולה לסבול יותר! אני רק שוכבת שם על הרצפה, לא מסוגלת להזיז את גופי בכלל. אני בוהה בתקרה ואני מרגישה איך הגוף שלי לאט לאט נכבה. אני מתחילה להשתעל דם כשכמה צעדים כבדים יורדים אלינו. כרגע לא אכפת לי יותר, אני ממילא טובה כמו מתה. אני לא צריכה לשמוע אותו כשהריח שלו פוגע לי באף! האנשים באים לעצור ליד דלת התא שלי ואני שומעת אותו לוקח שאיפה גדולה. אני לאט לאט מסובבת את ראשי הצידה ואני פוגשת את פניו המהממות. "נעים להכיר אותך שוב, בת זוג!" אני אומרת ושומעת כמה אנשים נאנחים בחדר. אני לא מורידה ממנו את עיני ורואה הלם על כל פניו. "אם באת לראות אותי נושמת את נשימתי האחרונה, אני לא אאכזב אותך!" אני אומרת כשאני מתחילה להשתעל דם. אני יודעת שזה זה! הזמן שלי נגמר. אני מסובבת את ראשי ומסתכלת למעלה בתקרה! אני לא רוצה שהפנים שלו יהיו הדבר האחרון שאני רואה לפני שאני הולכת! נשימתי צורמת בגופי ומתחיל להיות ממש קשה לנשום לפני שהכל נהיה שחור.