שבוע לאחר מכן, סשה הייתה בנסיעה עם הוריה כדי לפגוש את חמותה וחמיה לעתיד, וכמובן, את בעלה לעתיד, שהיה עדיין תעלומה עבורה. הייתה לה תחושה נעימה ומפחידה לגבי הפגישה הזאת; מה אם יתברר שהוא אחד מהאקסים שלה שרצו לחזור אליה אחרי שהיא זרקה אותם? מה אם הוא מכר ותיק שהיא סירבה לשכב איתו? מי הוא בכלל שהוא הסכים להצעת הנישואין שלה במבט חטוף בלבד? כשנסעו לתוך בית הכפר, עיניה התרחבו; לעזאזל, היא מתחתנת למשפחה עשירה. הם כבר עברו את השער אבל עדיין נסעו על פני הרבה עצים ופרחים; הכל היה ירוק ומרשים, פשוט שובה לב. אחרי נסיעה של חמש עד עשר דקות, הם עצרו מול אחוזה עם מזרקות כל חמישים מטר מהראשונה והרבה פסלים; הבית נראה כמו ארמון מהאגדות, מוקף בהרבה ירוק ופרחים; זה היה יפהפה. סשה התפלאה בליבה; היא כבר התאהבה בבניין, כמה משרתים באו לקראתם בחיוכים. אנג'ליקה קיבלה את פניהם בחיוך קורן. הם הובלו לתוך הבית, ואישה גבוהה ויפה צעדה לעברם בתנועה חיננית, היא נראתה כמו מלכת אנגליה, ואם סשה לא הייתה יודעת טוב יותר, היא באמת הייתה מאמינה שהיא כזאת. "ברוכים הבאים, ברוכים הבאים," היא חייכה אליהם, והיה משהו בה שנראה כל כך מוכר; עיניה הכחולות כבדולח הזכירו לה מישהו, מישהו שהיא בספק שתפגוש שוב בחייה. "תודה," אנג'ליקה חייכה, וכך גם ניקולס. האישה הביטה בסשה וחייכה, "זאת בטח סשה; היא יפה יותר ממה שציפיתי." סשה חייכה אל האישה; איזו לשון מחמיאה; היא חשבה, "נעים מאוד להכיר גם אותך." האישה חייכה לפני שהובילה אותם לסלון שבו סשה האמינה שהיא תלך לאיבוד אם תישאר לבד בבית. הבית היה ענק; אני מתכוונת ענק; עיניה התרחבו כשהעריצה את הקישוט של הסלון, עם נברשת שהיו לה שמונה עד עשר מדרגות מנצנצות בחדר. היו שלושה דיוקנאות ענקיים תלויים על המסדרון. אחד היה של האישה, ואחר של גבר עם עיניים כחולות כהות, ברונט שאותו היא האמינה שהוא בעלה. עושר נדף ממנו. האחרון מבין הדיוקנאות היה של גבר צעיר שצריך להיות לפחות שנתיים מבוגר ממנה; יש לו שיער שחור משחור שהיה מסורק לאחור, מבריק ורטוב כאילו הוא זה עתה יצא מהמקלחת, עיניו הכחולות כבדולח נראו כאילו הן בוערות לתוך שלה כאילו הדיוקן היה חי והוא מסתכל עליה. הייתה לו לסת חתוכה, ואפו היה מחודד בצורה מושלמת; היה קו ורוד דק וסקסי במקום שבו השפתיים שלו היו צריכות להיות. הוא נראה כל כך מוכר, וכשסוף סוף עלה בדעתה, היא נאנחה; אחרי הכל, לעולם לא שוכחים את האהבה הראשונה שלהם. סשה מצאה את עצמה בוהה בכוונה בדיוקן. האם זה באמת יכול להיות הוא, או שהיא ייחלה לראות אותו שוב כל כך הרבה שהיא חושבת שהאדם הזה הוא הוא? היא בהתה בגבר בדיוקן ליד שלו ונזכרה שהיא רואה את הפנים האלה הרבה, במיוחד בחדשות, הוא נראה מאוד כמו ג'וזף בראון. היא הביטה באישה בדיוקן, אם הוא ג'וזף בראון, אז היא ונסה בראון, וזה יהפוך אותו, היא הביטה בדיוקן של הצעיר שלפניה, מייקל בראון. היא שאפה אוויר בחדות והביטה סביבה. האם זה אומר שהיא נמצאת במשק הבית של משפחת בראון? משפחת המיליארדרים? היא חשבה על זה, כמובן, רק משפחת בראון יכולה להשיג לה את החוזה של ג'ק אנד ג'ונס. היא פנתה אל האישה שפטפטה בחופשיות עם הוריה. האם היא מתחתנת עם מייקל? היא הרגישה את קצב הלב שלה עולה; היא מצאה את עצמה מתה לפגוש את הארוס הזה שלה. האם הוא באמת יכול להיות האחד? אבל, היה ידוע אז בבית הספר שהוא הומו; זו גם הסיבה שהיא מעולם לא רדפה אחריו. "ג'וזף יהיה כאן בכל רגע, הוא רק עובר על כמה ניירת בחדר העבודה שלו," האישה שהיא הבינה שהיא ונסה אמרה להוריה. הלב של סשה פעם בקצב גובר; היא באמת רצתה לשאול עליו; היא רצתה להיות בטוחה שהוא האחד. זה יהיה שובר לב לתת לתקווה שלה לעלות לשווא. "זה בסדר, אנחנו יכולים לחכות," אמרה אמה, "מה עם מייקל?" "אה, הוא יהיה כאן בקרוב, אל תדאגי. אני די בטוחה שהוא מצפה לראות את ארוסתו." ונסה הביטה בסשה בחיוך, "עכשיו אני מבינה למה הוא בחר בה במבט ראשון; היא יפהפייה." "אה, בבקשה, אל תחמיאי לנו," אמרה אנג'ליקה אבל עם חיוך גאה ניכר על פניה כשמבטה נח על בתה. מייקל, היא אמרה מייקל, המוח של סשה המשיך לחזור, האם זה יכול להיות מייקל אחר? האם היא טועה? היא לא יכלה להאמין איך הם עסוקים כל כך בפטפוטים סתמיים כשהיא עומדת לעבור התמוטטות עצבים. למה הוריה לא סיפרו לה כדי שהיא תוכל להכין את עצמה נפשית? היא כבר הגיעה למסקנה בתוכה שהיא לעולם לא תפגוש אותו שוב בחיים האלה שלה, והנה היא, עומדת להינשא לו? רגליה נחלשו, והיא התיישבה על הספה הפנויה הקרובה אליה ביותר; היא הייתה צריכה להשתלט על הרגשות שלה, היא תמיד הכחישה את זה, אבל היא ידעה שהוא הסיבה שהיא לא התיישבה עם אף אחד כי היא תמיד ציפתה לראות את התכונות שלו בהם וכשאין להם את זה, היא כועסת ונפרדת מהם. היא רוצה אותו, נואשות, אבל תמיד היה משהו שמרחיק אותה, העובדה שהוא הומו. הפעם האחרונה שהיא ראתה אותו הייתה לפני שנתיים כשנסעה לקנדה לפגישה. היא ראתה אותו כרגיל במעגל החברים הגברים שלו או השותפים העסקיים שלו? היא לא יכולה לדעת. היא הלכה למסעדה במלון שלה כדי לשתות משהו וראתה אותו, היא הייתה המומה לחלוטין, הוא היה האדם האחרון שהיא ציפתה לראות, וכרגיל, הוא אפילו לא שם לב אליה והיא נשארה במסעדה וגנבה מבטים לעברו. הוא נשאר שם כמעט שלוש שעות, אבל אפילו פעם אחת הוא לא הביט לעבר השולחן שלה. גבר שבירך את אביה החזיר אותה מארץ החלומות שלה; היא הביטה למעלה וראתה בדיוק את אותו גבר שהיא ראתה בדיוקן; שום דבר לא היה לא במקום, "ברוכים הבאים," הוא אמר. ניקולס לחץ את ידו, והוא פנה להסתכל עליה, "את בטח סשה." היא הנהנה לפני שחייכה, "כן, נעים להכיר אותך." הגבר חייך, "את מוזמנת לביתי סשה, אני מקווה שתיהני איתנו כפי שאנו מקווים ליהנות איתך." איזה גבר קל דעת, היא חשבה, למרות עושרו. "אני מקווה שכן." ג'וזף חייך לפני שהתיישב ליד אשתו והתחיל דיון עם הוריה, שאליו היא לא הייתה מודעת; היא לא הצליחה לגרום למוחה להפסיק לחשוב על הארוס שלה או על הגבר שהיא מאמינה שהוא הארוס שלה. אחרי שעה טובה של שיחה עם משפחת בראון, גבר גבוה נכנס לסלון; הוא לבש חליפה כחולה כהה שמחמיאה לעיניו, חולצה לבנה מתחת עם שניים או שלושה כפתורים פתוחים. שיערו היה מסורק לאחור ומבריק. חזהו היה רחב, והוא צעד בחן אל הוריו. סשה לא הצליחה להסיר ממנו את עיניה; הוא היה בדיוק כפי שהיה, לפני שנתיים, מגניב ונאה. הוא בירך את הוריה בהנהון ורק הציץ בה בקצרה; זה היה כאילו הוא לא ראה אותה שם. היא בלעה רוק וחיכתה להצגה, שהיא ידעה שתגיע בקרוב. "מייקל, עבר הרבה זמן," אמר ניקולס והצעיר רק הרים קלות את פינת שפתיו בחיוך קלוש כתגובה. "בני, אני מאמינה שאתה יודע מי הם; זה ניקולס ווייט ואשתו, אנג'ליקה; חלקנו חוזים עסקיים רבים איתם," ונסה הציגה לפני שהביטה בסשה, "כאן נמצאת בתם, סשה, ארוסתך." באותו רגע, הוא הביט בה, ועיניו הכחולות כבדולח שלו בערו לתוך שלה; בפעם הראשונה מאז שהיא זוכרת, הוא הביט בה למשך חמש עשרה שניות. הוא רק הנהן אחר כך והסיט ממנה את מבטו. היא נאנחה קלות, צעד אחר צעד, היא אמרה לעצמה, אחרי הכל, הוא בחר בה בעצמו. המשפחה חלקה כמה שיחות קטנות אחר כך לפני שהתיישבה לארוחת ערב, ואפילו לא פעם אחת הארוס שלה כביכול אמר לה מילה אחת. המשפחה נראתה לא מודעת לעניין, אבל זה שרף אותה; היא ממש מתה לדבר איתו; הוא לא אמר מילה אחת מאז שנכנס. כשדיברו איתו, כל מה שהוא עשה היה להנהן או להרים את פינת שפתיו בחיוך קלוש. היא ממש רוצה לשמוע את קולו; עבר כל כך הרבה זמן. היא רצתה לשאול עליו, על חייו, למה הוא בחר להתחתן איתה, ואם הוא עדיין מעדיף גברים על נשים. היא פשוט ממש רצתה לשמוע אותו מדבר ונאלצה לאלץ את עצמה לאכול, ואמרה לעצמה שאולי הוא יבחר אותה אחרי ארוחת הערב; אחרי הכל, הם עומדים להינשא, הם צריכים לדבר אחד עם השני, נכון? להכיר אחד את השני. למרות שהם מכירים אחד את השני כבר שלוש עשרה שנה, מחטיבת הביניים לתיכון; הם בקושי היו חברים. היא יכלה לזכור אז בבית הספר, המילים היחידות שהיא יכלה לומר לו היו 'היי, שלום, ושלום,' שהוא תמיד, תמיד מגיב להנהון או חיוך ולפעמים לנפנוף. הוא בקושי מדבר בכיתה או בכל מקום אחר בבית הספר, אז הגישה שלו הערב לא הייתה הפתעה גדולה. אז בבית הספר, אפשר היה לראות אותו מדבר רק עם החברים הגברים שלו; מעולם לא ראו אותו מדבר עם בחורה, ואז יום אחד, תלמיד צעיר ראה אותו בשירותים עם תלמיד צעיר אחר שהמכנסיים שלו היו מופשלים. ככה הגיעו למסקנה שהוא הומו ואפילו פעם אחת הוא לא יצא להכחיש את זה. אחרי ארוחת הערב, המשפחה התיישבה לדבר על החתונה, הם רצו שהם יתחתנו בהקדם האפשרי. סשה בהתה בו, ורצתה לדעת אם הוא יתנגד למשהו או יבחר להוסיף משהו, אבל הוא רק ישב שם כמו פסל, ולא אמר מילה אחת. היא ניסתה לתפוס את עיניו כמה פעמים כדי לבודד אותו, אבל אחרי שהסתכל עליה כשאמו הציגה אותה, הוא לא הציץ לכיוונה שוב. ולרגע קצר, סשה תהתה אם היא עושה את הדבר הנכון, אבל שום דבר, שום דבר לא ישמח אותה כפי שהיא תהיה, להיות אשתו. הטלפון שלו צלצל, והוא התנצל כדי לענות לו בחוץ, הדיון נמשך בלעדיו, ואחרי כמה דקות, משרת נכנס להודיע שהוא הלך. ככה סתם? סשה חשבה, היא הביטה בהוריו, אבל הם רק הנהנו לעבר המשרתת והמשיכו במה שהם אומרים; הם לא נראו מופתעים מהגישה שלו, והיא ניחשה שאולי זו לא הפעם הראשונה, ושוב, הקול הקטן הזה שאל אותה שוב אם היא עושה את הדבר הנכון, היא נאנחה ושאלה את עצמה, האם אני?