בהתעוררה בבוקר, סשה הופתעה כי החדר לא היה מוכר; היא קימטה את מצחה ורק אז הבינה שהיא נשואה; ובכן, אי אפשר להאשים אותה בהתחשב בכך שהיא לא התעוררה בזרועות בעלה. בעל? היא פנתה לצד השני של המיטה, אבל הוא לא היה שם ואז היא שמעה את קול זרימת המים וידעה שהוא בחדר האמבטיה. היא קמה מיד, ניגשה לארון הבגדים, הוציאה חלוק ולבשה אותו מעל הלבשה התחתונה שלה; היא יצאה מהחדר, ירדה למטה ונכנסה למטבח. לעזאזל, אני יכולה ללכת לאיבוד במטבח הזה, היא חשבה. הכל היה במקום שבו הוא אמור להיות, שום דבר לא חסר. זה ממש טוב להתחתן למשפחה עשירה, לא שהיא ענייה בעצמה, אחרי הכל, היא חיה חיים מאוד נוחים. היא התיישבה להכין ארוחת בוקר והחליטה להכין את המהירה ביותר מכיוון שהוא כבר מתכונן לצאת מהבית, או שלא? היא לא ממש יכולה להגיד. אחרי הכל, הוא לא יכול ללכת לעבודה מכיוון שהיום הוא בעצם יום ראשון. היא הכינה פנקייק עם רוטב, היא גם מזגה לו כוס חלב וסידרה הכל על שולחן האוכל שהיה גדול מספיק לעשרה אנשים. היא עמדה לעלות למעלה כששמעה את קול סגירת דלת וידעה שהוא יורד למטה. כשהוא הופיע על גרם המדרגות, הוא היה לבוש בחליפה שחורה וחולצה לבנה מתחת. השיער שלו, כתמיד, היה מסורק לאחור ורטוב כאילו, לאן הוא הולך? היא חשבה, הוא נראה ממש לבוש. הוא הפיל את התיק שלו על הספה וניגש לענוד את החפתים שלו. "בוקר טוב," סשה בירכה, אבל הוא לא שמע אותה או העמיד פנים שלא. היא נשכה את שפתיה והתקרבה אליו קצת יותר, "תני לי לעזור לך." מייקל נשאר בשקט והמשיך במה שהוא עשה. "הכנתי ארוחת בוקר; אני מקווה שתאהב את זה," היא חייכה. נראה שמייקל סיים עם החפתים שלו עכשיו ורק הושיט יד למטה, הרים שוב את התיק שלו והלך לדלת. סשה הייתה המומה וצפתה בו הולך; הוא עצר ליד הדלת בלי להסתובב להסתכל עליה, "כשאני נותן כלל, אני מצפה שימלאו אותו," עם זה, הוא יצא מהבית. סשה מצמצה פעמיים ובהתה באוכל על שולחן האוכל; מה ה? האם אתמול בלילה לא היה חלום? איך היא אמורה לחיות ככה? איך זה אפשרי? מה לעזאזל הוא מתכוון בזה? איך היא יכולה להיות נשואה לו אבל שום דבר, שום אינטראקציה, שום דבר? בסדר, היא מבינה, הוא הומו, אבל זה לא אומר שהוא צריך להיות כל כך קר כלפיה; מה היא עשתה לא בסדר? היא הרגישה שהראש שלה כואב בגלל החשיבה והחליטה להשאיר את העניין לעת עתה, כשהוא יחזור מכל מקום שהוא הלך היא תדבר איתו. היא בהתה בפנקייקים נאנחה לפני שאכלה אותם. היא עלתה למעלה, התקלחה, התלבשה והחליטה לסייר בבית שלה. היא הסתובבה בבית ולא יכלה שלא לחשוב שהיא באמת צריכה עוזרת בית כי היא בהחלט לא יכולה לטפל באחוזה הזו לבד, או שאולי כבר יש לו אחת? הבית לא היה רק בודד אלא גם משעמם; היא רצתה להתקשר לחברות שלה אבל לא רוצה להבהיל אותן, היא רק התחתנה אתמול אחרי הכל. היא העבירה את הזמן עם הטלפון שלה בגלישה באינטרנט; כשנמאס לה מהמסך הקטן; היא עברה למחשב הנייד שלה. מזל סוף סוף חייך על פניה, והיום הגיע לסיומו, אבל בעלה עדיין לא חזר. היא הכינה ארוחת ערב וקיוותה שהוא יחזור בקרוב וגם לאכול אותה. היא התיישבה על הספה, מוכנה לחכות לו, אבל בסופו של דבר נרדמה על הספה. כשהתעוררה שוב, היא הסתכלה על השעה, והייתה חצות; היא הציצה בשולחן האוכל, והאוכל היה בדיוק כמו שהיא השאירה אותו. האם זה שבעלה היקר עדיין לא חזר או מה? היא הרגישה כאב חד בצווארה ונסוגה; היא שכבה כל כך גרוע עכשיו. היא קמה והלכה לפינת האוכל, בהתה באוכל במשך זמן מה, ווויתרה על לחכות לו. הוא יכול לחזור מתי שהוא מרגיש. היא עלתה במדרגות ופתחה את חדרה בעייפות; היא הלכה למיטה ונפלה עליה כמו גוש עץ; היא פנתה לצד והתכרבלה עמוק יותר בכרית שלה. עיניה נפקחו לאט אבל רק כדי לראות זוג עיניים כחולות צופות בה. היא קפצה מהמיטה בצרחה, אבל האיש רק בהה בה במשך זמן מה והפנה לה את גבו. היא עמדה ובהתה בדמות השוכבת על המיטה תוך כדי ניסיון לתפוס את נשימתה. מתי הוא חזר? איך זה שהיא לא שמעה אותו נכנס? למה הוא לא העיר אותה? הוא לא ידע שהיא מחכה לו? למה הוא לא אכל את האוכל, והכי חשוב, למה להפחיד אותה כל כך? כמעט קיבלה התקף לב עכשיו. היא באמת רצתה להפנות אליו את כל השאלות שלה, אבל כשראתה את האופן שבו הוא הפנה לה את גבו; היא ידעה שהיא רק תדבר לאוויר ריק. היא נאנחה וטיפסה חזרה למיטה תוך כדי בהייה בו; לאחר שאישרה שהוא לא יפנה אליה שוב, היא שחררה אנחה והפנתה לו גם את גבה לפני שכיבתה את מנורת הלילה שלה. למחרת, היא התעוררה וראתה שהמיטה כבר ריקה, היא בדקה את השעה, והשעה כבר הייתה 8:15, איך היא ישנה כל כך מאוחר? היא ירדה במדרגות, וכצפוי, הוא עזב את הבית. היא נאנחה ונכנסה למטבח; היא תיקנה לעצמה צלחת דגנים. כשסיימה, היא עלתה להתכונן לעבודה. היא חיפשה את מפתח המכונית שלה ונזכרה שהיא לא באה איתו, היא לקחה אחד ממפתחות המכונית שהיא ראתה במגירה שלו וירדה למטה. כשירדה לחניון, היא לחצה על שלט המפתח, וב.מ.וו שחורה נפתחה; היא נכנסה ונסעה לעבודה. היא תדאג לבעלה החדש הזה כשהיא תחזור. היא הגיעה לעבודה שלה וחנתה את המכונית. היא ירדה, והעובדים שלה הופתעו לראות אותה, היא לא התחתנה רק ביום שבת? מה היא עושה כאן? הייתה המחשבה במוחו של כולם. סשה חייכה אליהם; כמובן, היא ידעה מה הם חושבים, אבל מה היא הייתה אמורה לעשות? בעלה החדש אפילו לא אכל את האוכל שהיא הכינה לו כל אתמול; הוא גם עזב את הבית לפני שהיא יכלה להתעורר הבוקר, ונוסף על כך, הוא גם נתן לה שלושה כללים שלא יאמנו בליל הכלולות שלהם. היא צחקה בעיקר על עצמה לפני שנכנסה למשרד שלה. היא התיישבה והניחה את ראשה על משענת הראש שלה. עיניה היו עצומות. האם אני יכולה לעשות את זה? היא שאלה את עצמה שוב. ובכן, הנישואים עדיין צעירים מדי; אולי עם הזמן הדברים יסתדרו, היא קיוותה, אולי המזל יחייך אליה, נגיד, ארבעה עד חמישה ימים לתוך הנישואים. היא נאנחה והתיישבה לעבוד על מסמך כשדלת המשרד שלה נפתחה בטריקה, וארבע נשים נכנסו. היא הסתכלה עליהן וחייכה, הן העובדות שלה וגם החברות שלה, כולן מיהרו לעזור לה מיד כשפתחה את הסניף, והן היו מאוד תומכות. "ובכן, אני אהיה מקוללת. מה לעזאזל את עושה כאן?" שאלה מרילין בפה פעור לרווחה. "אין צורך לפעול בהפתעה שוב מרילין, כולנו ידענו שהיא כאן; בגלל זה באנו," אמרה ג'נט; היא הייתה אמא לשניים, היא הייתה מבוגרת מסשה בכמה חודשים וזה הפך אותה למבוגרת ביותר בקבוצה. "אבל דה. גם אם לא נסעת לירח הדבש שלך, לפחות עדיין היית צריכה להיות במיטה," אמרה אגנס, האם לשלושה ילדים, היא הייתה צעירה מסשה בשנה, אבל היא התחתנה כשהייתה בת עשרים ואחת. אגתה בעיקר ניגשה אליה, אחזה בראשה והתחילה לסובב אותו שמאלה וימינה תוך כדי חיפוש נחוש על צווארה; כשלא מצאה את מה שחיפשה, היא המשיכה לחזה ולציצים שלה אשר סשה אחזה בחולצתה מיד, "תפסיקי, מה יש שם שאין לנו?" היא גלגלה את עיניה. סשה חייכה, "אני לא אומרת שאין לך את זה, אבל שמה שאת מחפשת לא שם." "מה זאת אומרת שזה לא שם, אז אין סימני נשיכה?" שאלה אגתה, והנשים האחרות נדהמו. "אין סימני נשיכה? אל תגידי לי שמייקל הוא מאהב עדין כל כך?" שאלה מרילין בהערצה. אגנס הסתכלה עליה ונחרה, "מאהב עדין? אני לא חושבת. למרות שהוא נראה קר אבל אני בהחלט בטוחה שהוא גבר פראי במיטה." "תראי אותה, איך את יכולה לדעת? האם אי פעם בילית איתו לילה? האם בכלל ראית אותו?" שאלה ג'נט. "כמובן," הסכימה אגנס. "מתי?" "שבת, בחתונה שלהם," היא ענתה, וכולן צחקו, כולל סשה; זה היה ממש טוב שיש חברות שיכולות להרחיק אותך מהדאגות שלך. "אוקיי, אוקיי, אוקיי מספיק דיבורים. תגידי לנו, איך היה הלילה שלך?" שאלה אגתה, וכולן פנו להסתכל עליה בעיניים נלהבות. סשה נאנחה ונשכה את שפתיה; מה היא אמורה לספר להן, שבעלה בעצם נתן לה כללים בחדר השינה או שהוא בעצם הלך לישון מיד אחרי המקלחת? "אמ..." "את יודעת מה; זה לא המקום הנכון לדבר על זה. ילדה, את חייבת לנו בגדול," אמרה מרילין. "אה כן, את כן" הסכימו השאר. סשה הסתכלה עליהן בהפתעה "מה?" "לא חיית לפי הכלל," אמרה ג'נט, והיא נרתעה; כללים, עוד כלל? היא חשבה. "איזה כלל?" היא שאלה; חצי מהנשמה שלה פחדה אם הן הולכות לתת כלל קשה כמו של מייקל. "כולנו הסכמנו שלפני שנתחתן, אנחנו הולכות לצאת ללילה של בנות. ילדה, הכנת את החתונה שלך תוך חודש, ולא לקחת אותנו ללילה של הבנות שלנו. ואנחנו עדיין רוצות את זה," הסבירה אגנס, והשאר הנהנו, והסתכלו עליה.