מיכאל צעד בודד ברחוב השקט, היה לילה והוא סירב לחזור הביתה. גארי ופיש המשיכו לעקוב אחריו בשקט, והוא עצר ופנה להסתכל עליהם: "עזבו אותי לנפשי." "אבל בוס צעיר," גארי ניסה למחות ומיכאל נבח בו במבט זועף. "עזבו אותי לנפשי!" הוא צעק וברח. פיש רצה לעקוב אחריו, אבל גארי עצר אותו בתנועת ראש. מיכאל המשיך לרוץ, נדמה היה כאילו עם הבריזה המלטפת את פניו, היא גם ליטפה את ליבו, והוא חשש שאם יעצור, כל כאביו יחזרו בע