פרק 8: הפיצוץ מנקודת מבט של אף אחד: מדלן הציעה את ידה לאמנדה. "אני מדלן, נעים מאוד גם לך." מדלן הציגה את עצמה וחייכה לאמנדה. אמנדה חייכה בחזרה, "תודה." אמנדה הודתה לה. ג'מה הרגישה שהאווירה כל כך טובה. היא חייכה בזמן שצפתה בהן. "טוב, בנות, אנא תארחו את אמנדה היטב, אני אצא לכמה זמן." ג'מה אמרה ויצאה מהחדר. היא סגרה את הדלת והתרחקה ממסדרון החדר שלהן. מילי הרימה גבה ושלבה ידיים. היא בהתה באמנדה. "היי, יש לנו רק 4 מיטות כאן! את הולכת לישון על הרצפה?" היא שאלה בסרקזם. ננסי וקת' צחקו כל כך חזק. אמנדה רק הבינה שאין מיטה נוספת. 'האם ג'מה הייתה מודעת לכך שיש להן רק 4 מיטות כאן?' אמנדה חשבה. מדלן תפסה את ידה של אמנדה. "היא תישן איתי. המיטה שלי די מרווחת אז אני מניחה שנצליח להיכנס לשם." אמרה מדלן ואז הביטה באמנדה. "נכון?" היא אמרה וקרצה לאמנדה. אמנדה הביטה בה וחייכה. 'מדלן ממש נחמדה. אני שמחה שיש לי מישהו כאן.' אמנדה חשבה. מילי עיוותה את פיה והעיפה את שערה. "מה שזה לא יהיה!" היא צעקה והרגישה כל כך מוטרדת. היא הלכה לעבר אמנדה ונתקלה בגופה של אמנדה עם כתפה. ננסי וקת' הלכו אחריה ואז גלגלו עיניים יחד. שלושתן עזבו את החדר. אמנדה בהתה בהן. 'הבנות האלה כל כך כלבות.' היא חשבה. מדלן הניחה יד על אמנדה. "אל תשימי לב אליהן, אני אעזור לך עם המזוודות שלך ובואי נסדר את המיטה שלנו, בסדר?" אמרה מדלן תוך כדי חיוך אליה. אמנדה הרגישה ממש חמימות כלפי מדלן. היא ממש הרגישה שמחה. אחרי שסידרו הכל. מדלן ואמנדה החליטו לצאת. מדלן נתנה לאמנדה סיור ברחבי בית היתומים. אבל אז, הן שמעו משהו מהרמקולים במסדרון. "בנות, יש לי הודעה. אנא גשו לחדר האודיטוריום." ג'מה הכריזה. מדלן ואמנדה עצרו לרגע. "אה, אני תוהה מה זה יהיה?" אמנדה תהתה. מדלן אחזה בידה. "כנראה, מישהו יאומץ שוב." מדלן הגיבה. באולם, אמנדה ומדלן ישבו מאחור. ג'מה הייתה על הבמה ואחזה במיקרופון. הייתה מצגת מתנהלת. היה מסך גדול מאחורי גבה של ג'מה והיא דנה במשהו. "אלה מר וגברת רייט." אמרה ג'מה והראתה את פניהם במצגת. "הם משפחה מאוד משפיעה ומיליארדרית." היא המשיכה. אבל אז כל הבנות צרחו והרגישו כל כך נרגשות. "הם יצרו איתנו קשר ורצו ילדה בת בתור הבת שלהם. אז, ההנהלה שלנו החליטה לשלוח את היתומה הכי טובה שלנו אליהם." היא הכריזה בחיוך זוהר. ג'מה המשיכה את המצגת וכולם הופתעו. "זאת מדלן. הם לא ראו את התמונות שלה כי הם רוצים לפגוש אותה באופן אישי. הם יגיעו לבית היתומים שלנו מחר." מדלן הייתה כל כך המומה ועיניה התרחבו. "וואו, זאת אני." היא פעורה את פיה. אמנדה הביטה בה וחייכה. "אני כל כך שמחה בשבילך, תהיה לך משפחה חדשה." מדלן הנהנה לאמנדה. "אני עדיין אבקר אותך כאן, אמנדה." היא אמרה לאמנדה. שתי הבנות היו ממש שמחות. מדלן הרגישה כל כך נרגשת ולא יכלה להאמין שהיא הנבחרת. בערב, הן חזרו לחדר שלהן אחרי ארוחת הערב. מילי וחברותיה היו שם גם כן. כולן שכבו על המיטה שלהן. אמנדה ומדלן ישנו אחת ליד השנייה. "אה כן, מדלן בטח שמחה כי היא תאומץ על ידי מיליארדר." מילי לעגה להן בכוונה. היא שכבה על הסיפון הכפול השני, מול אמנדה ומדלן. הן היו בסיפון התחתון. מילי הביטה במדלן ואמנדה, מיקמה את גופה הצידה, מולן. "זה בטוח. אמנדה בטח שמחה עכשיו גם כן כי יהיה לה את המיטה של מדלן אז. חה חה חה!" ננסי לעגה להן גם כן וצחקה בצורה מרושעת. היא מחזיקה בסיפון העליון מהסיפון הכפול של מילי. מדלן כבר נרדמה. אמנדה עדיין הייתה ערה והקשיבה ללעג שלהן. 'למה הבנות האלה כל כך כלבות? הן כל כך משועממות?' אמנדה חשבה. "אבל אם מדלן תעזוב, לאמנדה לא יהיו חברים. חה חה חה!" מילי צחקה כל כך חזק. אמנדה לא יכלה לסבול את זה יותר. היא קמה מהמיטה וניגשה למילי. "היי, את יכולה פשוט לשתוק? כבר מאוחר בלילה!" אמנדה צעקה עליה כשעמדה ליד המיטה של מילי. מילי ירדה מהמיטה שלה וקמה מול אמנדה. "היי, אני יותר מבוגרת ממך! את צריכה לכבד!" מילי צעקה בחזרה והצביעה על אמנדה. "את זאת שלא מכבדת, אנחנו כבר ישנות כאן אבל את כל כך רועשת! איזו ילדה מכוערת מעצבנת!" אמנדה דיברה על מילי בצורה מגעילה כי היא כל כך כועסת עליה. "מה? מכוערת? איך את מעזה!" מילי הרגישה נבוכה. היא התחילה לתקוף את אמנדה ומשכה לה בשיער. אמנדה משכה לה בשיער גם כן והן התחילו בקטטה. מדלן אז התעוררה ועצרה את אמנדה ומילי. היא חיבקה את אמנדה. "היי, מילי, בבקשה תפסיקי להציק לאמנדה! אני אספר עלייך לגברת ג'מה!" מדלן איימה על מילי כדי שהיא תפסיק להציק לאמנדה. מילי חרקה שיניים ופשוט חזרה למיטה שלה בגלל תסכולים. "בואי נחזור לישון, אמנדה." אמרה מדלן תוך כדי תיקון השיער של אמנדה. למחרת, כולם לובשים את הגופיות שלהם. השמות שלהם נכתבו שם. מדלן סידרה את הדברים שלה, היא ארזה. אמנדה פשוט ישבה על המיטה. 'אני אתגעגע למדלן אבל היא ראויה לזה. אני שמחה בשבילה.' אמנדה חשבה. מדלן ניגשה לאמנדה והסירה את הגופייה שלה. "הנה, בואי נחליף את שלנו." אמנדה חייכה ואז הסירה את שלה. הן לבשו את הגופיות אחת של השנייה. הן רוצות שזה יהיה להן כמזכרת. בטווח זמן קצר, הן הפכו לחברות הכי טובות. הן התחבקו אחת עם השנייה. כולם התאספו בלובי. הם רצו לקבל את פני המשפחה המשפיעה בצורה מפוארת. ג'מה ארגנה את זה אבל היא הכריזה על משהו. "טוב, אני צריכה ללכת קודם. אני אפגוש אותם ונחזור אחר כך." היא הכריזה בשמחה. "כמה זמן תהיי נעדרת?" שאלה מילי. "זה רק ל-30 דקות." היא ענתה. ג'מה עזבה את בית היתומים. כולם נשארו בלובי. מילי ניגשה לאמנדה. "אמנדה, יש לי טובה. זה בסדר?" היא שאלה. אמנדה הביטה בה. "מה זה?" היא שאלה. "בבקשה תעזרי לי לחפש את הבן זוג של העגיל שלי. הוא חסר. איבדתי אותו בחוץ." מילי שאלה. אמנדה פשוט הנהנה. "אז, אני צריכה פשוט לצאת ולחפש אותו?" אמנדה ניסתה לאשר. מילי הנהנה. "כן בבקשה. אני כל כך מצטערת על אתמול בלילה, דרך אגב." אמנדה הרימה את האגודל שלה וזה סימן שהיא תעזור לה. אמנדה עזבה את בניין בית היתומים ואמרה למדלן שהיא תחזור אחר כך. מילי וננסי צחקו בשקט. 'אמנדה כל כך מטומטמת. אין דבר כזה. חה חה חה, פשוט תחפשי כלום ולא נוכל לתת לך לחזור לכאן. ננעל את הדלת אחר כך.' מילי חשבה. אמנדה ניסתה כל כך קשה למצוא את העגיל. 'אני לא יודעת למה עדיין עזרתי לילדה המרשעת הזאת. אבל היא התנצלה ונראה שזה ממש חשוב לה.' אמנדה חשבה אבל אז.. "וואו!" אמנדה פעורה את פיה והיא הפסיקה מלזוז. עיניה התרחבו. בניין בית היתומים התפוצץ אבל היא כבר הייתה באזור בטוח, אבל היא עדיין יכלה לראות את הבניין. היא הסתובבה לאט. היא לא יכלה להאמין למה שהיא רואה. היא הרגישה כל כך שבורת לב והתחילה לבכות. היא רצה לעבר הבניין אבל היא ראתה יצור מוכר. עיניה התרחבו שוב וגופה התחיל לרעוד. 'האיש זאב הזה!' היא חשבה.