אנתוני הצורך לחדור אליה עכשיו, אחרי שהגעתי עד הלום, היה עצום. משכתי את שלושת הסנטימטרים או משהו שהיו לי בתוכה אחורה, לפני שחדרתי שוב. הייתי חייב להשתמש בדקירות קצרות, מפחד לתת לה את כל אורכי בבת אחת, פן אפגע בה יותר ממה שכבר פגעתי. "פאק!" תפסתי את ראשה בין ידי ונישקתי אותה חזק, חובט בשפתיה בשיני. עכשיו, היו לי כבר בתולות בעבר, אבל משהו בבחורה הזאת השפיע עלי. כל מה שבה זעק שאני אהיה הבעלים שלה ואשלוט בה. סוף סוף נכנעתי, ובפעם הבאה שיצאתי ממנה, טרקתי את הזין שלי חזרה לתוכה חזק. "פאק אותי. אני כל כך עמוק בתוכך. את מרגישה כל כך טוב, כל כך צמודה." גופה התאים כאילו נוצר עבור שלי. היא לא דיברה. רק הצלילים הסקסיים האלה ברחו ממנה כשהיא זזה מתחתי, מקבלת אותי כאילו לא הפכתי זה עתה את הכוס שלה לפצע פתוח. כשהראשה מוטה לאחור ביד אחת, כרכתי את השנייה סביב צווארה וסחטתי. הכוס שלה הגיבה, התכווצה סביב הזין שלי עד שהצלחתי להחליק לתוכה ביתר קלות. זינקתי לתוכה בחופשיות רבה יותר עכשיו, פוגע בתחתית בכל תנועה. "למה לעזאזל את מרגישה כל כך טוב? אני הולך לעשות לך את זה חזק עכשיו. אנסה כמיטב יכולתי לא לפגוע בך." "תעשה את זה; תזיין אותי, אנתוני." זינקתי לתוכה חזק יותר, סוף סוף משחרר את השליטה. שיני סימנו את צווארה, את חזה, בכל מקום שיכולתי להגיע אליו, עד שמצצתי את הפטמה הפנינית שלה חזק לתוך פי ולחצתי עליה. "אלוהים אדירים, כן." "פאק, למה את כל כך מושלמת?" "יותר חזק בבקשה." מי לעזאזל הייתה הבחורה הזאת? היא משכה ממני רגשות שניסיתי להסתיר. אפילו לא יכולתי לשלוט במה שיצא מפי. "פאק, אני צריך שתגמרי בשבילי, מותק." "אנתוני." היא גמרה בצעקות את שמי, וכשגמרתי, השם שנמלט משפתי היה שם שהדהים אותי. קראתי לה קאלי; זה היה בקושי לחישה, אבל לא חשבתי שהיא הבינה את זה. קאלי הוא פשוט לחש את שמי? הו שיט הוא שכב לידי, מחזיק אותי. הבנתי מה בעצם עשיתי - זה כל מה שאי פעם רציתי. שאנתוני יהיה הראשון שלי. תמיד חשבתי שהוא שונא אותי, אבל מה שקרה עכשיו נתן לי הרבה על מה לחשוב. הוא הסתובב להסתכל עלי. "תישארי כאן; אני אדאג לך, או שתהיי תפוסה מחר." "בסדר." הוא נכנס לחדר האמבטיה וחזר החוצה, ואז הרים אותי, נכנס לחדר האמבטיה והניח אותי באמבטיה. "למה שלא תירגעי כאן קצת?" "בסדר." פשוט שכבתי שם במים החמים, נרטבת. זה כל מה שאי פעם רציתי. שום דבר לא יוכל להשוות לזה. אנתוני הרס אותי לכל השאר. אני לא יודעת כמה זמן הייתי באמבטיה, אבל אז התחלתי לשמוע קולות מוגבהים. יצאתי מהאמבטיה ומצאתי מגבת. עטפתי אותה סביבי, ויצאתי מחדר האמבטיה לחדר. הדלת הייתה פתוחה. יכולתי לשמוע את קולו מגיע מהכיוון השני. נראה שזה המשרד שלו. היה גם קול של אישה. ייבשתי את עורי, לבשתי את בגדי במהירות ותפסתי את תיק היד שלי. הלכתי לכיוון הקול. הוא היה במשרד שלו. ממקום עמידתי יכולתי לראות אותו. הוא ישב מאחורי שולחן הכתיבה שלו, ועמדה מולו אישה. "אתה לא יכול לעשות את זה, אנתוני. אני אוהבת אותך." "רייצ'ל, זה היה חד פעמי. שכבתי איתך כשהייתי שיכור כי חשבתי שאת מישהי אחרת." "באמת, אנתוני, אני מאוהבת בך מאז שהייתי בתיכון." הו אלוהים, הוא שכב עם רייצ'ל, רייצ'ל חברתי. אותה רייצ'ל ידעה שאני מאוהבת בו מאז שהייתי בת ארבע עשרה. חזרתי בדרך שבה באתי. פתחתי את תיק היד שלי, תפסתי את פנקס הרשימות והעט והשארתי לו פתק. ***תודה על הכל, אנתוני. היית מושלם, ותמיד אזכור את זה. אל תדאג, אני לא אופיע בהריון או משהו. אני נקייה, אז אתה לא צריך לדאוג. תודה.*** ***טסה. ק*** השארתי את הפתק על שידת הלילה כשמבטי נפל על המיטה. הסדין היה אות מתה שמישהו איבד את תמימותו. חזרתי החוצה, ועדיין יכולתי לשמוע אותם מתווכחים. פתחתי את הדלת ונכנסתי למעלית. כשהגעתי למגרש החניה, התקשרתי לקריסטל שתבוא לאסוף אותי. היא הגיעה תוך עשרים דקות. "אז מי זאת הייתה? ובאמת עשית את מה שאני חושבת שעשית?" "זה היה אנתוני, וכן, עשיתי." "חכי, אנתוני, כמו הבחור חלומות שלך, אנתוני." "כן, הוא לא ידע שזאת אני; הוא לא ראה אותי כמעט חמש שנים, בנוסף אני מתרחקת ממדיה חברתית," "אלוהים אדירים, קאלי, אני כל כך שמחה ומודאגת בו זמנית. מה יקרה כשהוא יגלה שזאת באמת את?" "הוא לא יגלה; לא הייתי בבית שנים; אחי מבקר אותי, אז הוא לעולם לא ידע." "אני מקווה שכן, כי אם אחיך יגלה אי פעם, החרא הזה יהיה רע." "אני לא מודאגת מזה." אחרי שחזרנו לדירה שלנו, הלכתי ישר לחדר שלי. תפסתי מקלחת ואז הלכתי לישון. כבר הייתה השעה 2:00 לפנות בוקר. אנתוני רייצ'ל הייתה כאב בתחת בכל פעם שהיא שתתה. היא באה לדירה שלי, עשיתי את הטעות לשכב איתה לילה אחד. הייתי שיכור, ובבילוי פרוע, דיברתי עם ג'ייס כשהוא אמר לי שהוא מבקר את קאלי וחבר שלה. זה הרגיז אותי כל כך שהלכתי לשתות ונתקלתי ברייצ'ל. עכשיו יש לה את הרעיון המוזר הזה שאני אוהב אותה או צריך לאהוב אותה. אז תארו לעצמכם את הפתעתי כשעזבתי את טסה באמבטיה ושמעתי את פעמון הדלת פותח אותו, רק כדי למצוא את רייצ'ל. היא עברה ישר על פני למשרד שלי. בדיוק נפטרתי ממנה. כשחזרתי לחדר האמבטיה, הוא היה ריק. אז מצאתי את הפתק על הכרית. חרא. אפילו לא ידעתי את שם המשפחה שלה, פאק. החלפתי את הסדינים, תפסתי מקלחת מהירה והלכתי לישון. שכבתי במיטה וחשבתי עליה. קאלי הייתה הרבה במוחי. צפיתי בה גדלה, ומשהו קרה. ג'ייס ואני חברים לנצח. תמיד הייתי אצלם. כשקאלי הגיעה לגיל ארבע עשרה, משהו השתנה, והתאהבתי בה. הייתי בן שמונה עשרה, והחרא הזה היה טאבו. ג'ייס היה הורג אותי. והחרא הזה רק החמיר בכל פעם שראיתי אותה, אז התחלתי להיות מרושע כלפיה. אבל זה לא עזר, אז נשארתי רחוק מהבית שלהם. ג'ייס היה בא אלינו. ואז, כשהיא הגיעה לגיל שמונה עשרה, כל החרא הלך לעזאזל. היא מעולם לא ידעה שאני זה שברח את כל החברים שלה. כל מה שהייתי צריך להגיד לג'ייס זה ששמעתי משהו והוא היה בסדר עם זה. עברו כמעט חמש שנים. לא ראיתי אותה, ואני לא שואל עליה, למרות שג'ייס ואני מדברים בכל סוף שבוע. אבל לאחרונה, היא הייתה במוחי. היא לקחה את ליבי כשהייתה רק בת ארבע עשרה, ועד היום היא עדיין מחזיקה בו. לעולם לא יכולתי להרשות לעצמי לאהוב מישהי אחרת. הלב שלי לא היה נותן לי. נרדמתי כשהיא במוחי. קאלי התעוררתי לטלפון שלי מצלצל. אלוהים, הייתה השעה שבע בבוקר. הסתכלתי עליו וראיתי שג'ייס מתקשר. "ג'ייס, עדיף שיהיה לך סיבה טובה להתקשר אלי בשבע ביום ראשון בבוקר." "לאמא הייתה תאונה, והיא מבקשת אותך." התיישבתי מיד. "מה קרה לה?" "היא נפלה במדרגות." "אני באה." "אני אאסוף אותך בשדה התעופה; אני אקנה לך כרטיס ואודיע לך את פרטי הטיסה שלך." "תודה ג'ייס." לא ראיתי את ההורים שלי יותר משש שנים, הם השתגעו כשאמרתי להם שאני לא רוצה להיות עורכת דין אלא מעצבת. הם איימו לנתק אותי, והאשימו אותי שאני רוצה להיות כמו ג'ייס. הוא נשר מהמכללה כדי להקים חנות אופניים בעיצוב אישי, והוא עשה מדהים. הם נתנו לי אולטימטום: הייתי צריכה להישאר במכללה ולהפוך לעורכת דין, אחרת הם לא ישלמו עלי, ואהיה מתה בעיניהם. אז יצאתי. אחי עמד לצידי ותמך בי כל הזמן הזה, ומעולם לא איכזבתי אותו. קמתי והתכוננתי לארוז ולצאת.