למה שהיא תהיה בחדר השינה? אור קר וצמא דם הבריק בעיניו של סבסטיאן. אחרי החתונה, הוא קיבל שיחת טלפון דחופה מהמאסטר פורד הזקן - הנרי פורד - שביקש ממנו לחזור. המאסטר פורד הזקן היה בן 96, ולמרות שפרש מתפקידו כראש משפחת פורד לפני כמעט 40 שנה, המאסטר הזקן עדיין היה דמות סמכותית במשפחת פורד. דומה לאביו של מלך. לפני כחודש, כשסבסטיאן השתלט על קבוצת פורד במכה אחת ומיגר את כל הצרות הנסתרות, האיש הזקן נתן לו פקודה. "סבסטיאן, מכיוון שמיגרת את כל המכשולים, אז אתה לא צריך להוציא את אלה שנשארו מאחור יותר. אם תוכל להבטיח לסבא, לעולם לא אתערב בענייניך בעתיד." אמר הנרי. זה היה בחלקו פקודה אבל גם בחלקו בקשה. סבסטיאן השיב במבט קר וחשוך, "כן!" סבסטיאן קיבל את הפיקוד על פורד בחודשיים האחרונים, והאיש הזקן מעולם לא התערב בענייניו. עם זאת, כשהחתונה הסתיימה היום ועוד לפני שהספיק להחזיר את אמו לבית החולים, האיש הזקן ביקש ממנו בדחיפות לחזור. סבסטיאן חשב שהאיש הזקן שמע על נישואיו, אבל כש הגיע לאחוזה, הוא ראה את בן דודו, נייג'ל קונור, בנו של דודתו מצד אביו השנייה של סבסטיאן, באחוזה. נייג'ל ביקש עזרה מהנרי. "סבסטיאן, הבטחת לי שלא תחסל יותר אף אחד," אמר המאסטר פורד הזקן ברגע שפתח את פיו. הנרי ראה עד כמה הנכד הזה שלו יכול להיות אכזרי בחודשיים האחרונים. "סבסטיאן... אני, אני באמת לא ידעתי שהיא האישה שלך. ראיתי אותה לובשת חבורה של סמרטוטים ומזיזה לבנים באתר הבנייה. חשבתי שהיא ילדה קטנה ומסכנה מהכפר... סלח לי, סבסטיאן, בבקשה?" רגליו של נייג'ל רעדו, שיניו נקשו ולשונו הייתה קשורה. נייג'ל לא היה בטוח שסבסטיאן לא יירה בו במקום גם אם ישתמש בסבא שלו כדי שיעזור לו להתחנן לסבסטיאן. היו לו רעיונות לאישה של סבסטיאן פורד! המחשבה על זה הייתה פשוט בקשה למוות. סבסטיאן סירק את שערו של נייג'ל ואמר, "נייג'ל, תעזור לדודה ולדוד לנהל את החברה יותר בעתיד. אם תמשיך להיות בחברת כל כך הרבה נשים בגיל כה צעיר, הגוף שלך יתרוקן במוקדם או במאוחר!" דבריו של בן דודו היו קרים וחמורים, אבל נייג'ל הבין את משמעות חנינתו. נייג'ל היה כל כך אסיר תודה שהוא רצה לכרוע ברך לפני סבסטיאן, "תודה, תודה, סבסטיאן, על טוב הלב של חסכון בחיי." "סבסטיאן, מה היה העניין עם האישה שנייג'ל דיבר עליה?" שאל המאסטר פורד הזקן בפנים חתומות, "אני לא מתערב בענייניך, אבל אתה לא יכול סתם להביא הביתה כל אישה אקראית! המשפחה שלך צריכה לפגוש את האישה שתרצה להתחתן איתה, נכון?" "האישה הייתה נחמה לאמי לפני שהיא עוברת," אמר סבסטיאן לאיש הזקן בכנות. "אחרי הלוויה של אמך, אתה חייב לנתק את כל הקשרים עם האישה הזו," אמר האיש הזקן בפנים חסרות הבעה. "ממ," השיב סבסטיאן בקצרה. "סבתך לא ראתה אותך יותר מחודש. תישאר לארוחה ואז תחזור!" אמר האיש הזקן בנימה שציינה שזה לא נתון למשא ומתן. סבסטיאן קיבל הודעה מסברינה במהלך הארוחה. ואז הוא נזכר שסברינה עדיין במסעדה. הוא מיד ביקש מהעוזר שלו, קינגסטון, לאסוף אותה. עם זאת, סברינה הייתה במפתיע בחדר השינה שלו. חדר השינה שלו היה גם חדר המשפחה, שהיה מחובר לחדר העבודה ולמרפסת הגדולה. חדר המשפחה היה מלא במנגנוני אבטחה סודיים. אם מישהו יפרוץ פנימה ויגע במשהו, המגע הראשון יגרום לאזהרה. אם האדם יגע בפעם השנייה, התוצאה תהיה מוות טרגי. יתר על כן, דלת חדר השינה הותקנה הפוך לדלת הממוצעת. כל זר יכול להיכנס בקלות אם ירצה, שכן יידרש רק דחיפה כדי להיכנס. אם האדם ירצה לצאת מהחדר, זה יהיה בלתי אפשרי. זה כמו לתפוס דגים עם מלכודת. מה בדיוק הייתה הכוונה של האישה הזאת כלפיו? איך היא העזה לפרוץ לחדר השינה שלו כשהוא לא היה בבית? התפיסה של סבסטיאן לגביה תתחדש בכל פעם שהוא התמודד איתה. הוא התכופף מולה והסתכל עליה במבט מצמרר. סברינה עדיין התכווצה בפינה, ושמלת הכלה עדיין עליה. סבסטיאן היה חייב להודות ששמלת הכלה הזו התאימה לסברינה טוב מאוד. עיצוב צוואר ה-V הרדוד מלפנים ומאחור תיאר את גבה היפה והבלתי נראה בעליל. עצמות השכם שלה נראו בבירור מכיוון שסברינה הייתה רזה מדי. הבוב הקצר שלה האריך חזותית את צווארה הדק כפנינה, ומכיוון שהיא הייתה בתנוחה שבה היא שכבה למחצה על ידיה, העורף שלה יחד עם גבה החשוף יצרו קשת יפה במיוחד. עיצוב ה-X בקו המותניים של השמלה הצמיד את המותניים שלה למותניים זעירות בולטות שנראו כמעט עדינות מדי. סבסטיאן פרש את ידו באופן לא מודע כדי להסתכל, ואז העריך שעדיין יהיה מקום בידיו גם אם יצבוט את מותניה בשתי ידיו. היא חיבקה את ברכיה בזרועותיה, וסנטרה נחה על גב ידיה. היא עצמה את עיניה ונרדמה כשדמעות תלויות בזווית עיניה. היה הבדל בינה כשהיא ישנה לעומת כשהיא ערה. היא לא הייתה רגועה ושלווה כשהיא ישנה. היא נראתה יותר כמו ילדה חסרת אונים מבוהלת במקום זאת. טיפות הדמעות הפניניות האלה, הריסים הנרגשים והגבות המכווצות מעט שלה הצביעו על כך שהיא בפחד. זה הזכיר לסבסטיאן את אותו לילה לפני יותר מחודש. שפת הגוף שסלין הביעה באותו לילה הייתה גם זו. סבסטיאן בלע מעט באופן לא מודע, ותפוח האדמה הבולט שלו התגלגל מעט. לפתע, הוא נזכר שהאדם שלפניו אינו סלין. היא הייתה אישה שחיפשה צרות על ידי ניצול היעדרותו כדי לפרוץ לחדר השינה שלו. סבסטיאן הרים את ידו הגדולה, צבט בחוזקה את סנטרה של סברינה ללא היסוס, ואילץ אותה להרים את ראשה. סברינה חלמה סיוט. היא איבדה את הוריה, הייתה חסרת כל, ונרדפה על ידי קבוצת נבלים. "בבקשה תרפו ממני, בסדר? תנו לי ללדת את הילד שלי ולמצוא משפחה טובה לאמץ אותו, ואז אתם יכולים להרוג אותי, בבקשה..." היא התחננה במרירות לצד השני בחלומה. הצד השני רק חייך אליה בצורה מצמררת. הם הכריחו וסגרו עליה צעד אחר צעד. היא נדחפה באלימות מהצוק על ידי מנהיג הנבלים ברגע שהזילה דמעות של ייאוש. "אה..." סברינה התעוררה בכאב. כשפקחה את עיניה, היא ראתה את מבטו הקר, החד והעמוק של סבסטיאן בוהה בה. "דברי! למה פרצת לחדר שלי?! את מחפשת מוות?" הצביטה החזקה של סבסטיאן בסנטרה הייתה כל כך כואבת עד שדמעותיה נפלו. "אני..." הריסים שלה היו מכוסים בערפל מעונן מדמעותיה המפוחדות. "אני... הצמיד שאמא שלך נתנה לי היה יקר. לא הרגשתי בנוח להשאיר אותו בסלון, אז רציתי לדפוק על הדלת כדי להחזיר לך אותו, אני... רק דפקתי קלות והדלת נפתחה מעצמה, אני..." לפני שנרדמה, היא כבר ידעה שהיא תמות היום, לא משנה מה. היא חשה צער עמוק בליבה. מה היא עשתה לא בסדר? היא הייתה צריכה לחיות על צדקה של אחרים במשך שמונה שנים, אסירה בגלל טעויות של מישהו אחר, הושפלה על ידי מישהו, ולהביא ילד כתוצאה מטעות מוזרה כלשהי. למרות שהילד היה תוצאה של התקרית הלא ראויה להזכרה, הילד עדיין היה המשפחה הביולוגית היחידה שהייתה לה, אז היא רצתה ללדת ולבלות את שארית חייה עם התינוק. עם זאת, אלוהים אפילו לא ייתן לה את ההזדמנות הזו. סברינה הסתכלה נואשות על סבסטיאן. הפנים הקטנות והרחמניות והחסרות אונים המקוריות הפכו לפתע קרות וחסרות טעם כתמיד. "אני לרשותך." הגבר שחרר את סנטרה, התכופף וגרר אותה למעלה במותניים. הדריכה שלה הייתה לא יציבה, כך שבלי לחשוב על זה, שתי ידיה היו כרוכות סביב צווארו. שפתיו של הגבר התקרבו אליה לאט. סברינה יכלה להריח ניחוח טבק נעים, הסמיקה מיד, וידיה דחפו אותו לא מודע, "לא..."