סלין יכלה להבחין שסבסטיאן לא חיבב אותה כלל. היא הרגישה כאילו עשרת אלפים מחטים דוקרות את ליבה, גורמות לה לכאב, מבוכה ורוגז. אולם היא פחדה מסבסטיאן. היא עמדה לומר עוד כמה דברים בקולה המתוק המזויף, אך שיחת הטלפון הסתיימה בפתאומיות. ליבה של סלין צנח. "מה קרה, סלין?" שאלה ג'ייד במהירות. "אמא... אדון סבסטיאן... הוא לא הסכים לבוא לדון בנישואים שלנו... הוא... הוא לא יגלה על זה, נכון?" סלין החלה לבכות בפחד. "הוא לא יגלה שאני מתחזה לסברינה, נכון? אמא, מה עלינו לעשות? לסבסטיאן יש דם של אינספור אנשים על הידיים שלו, אני מפחדת..." גם ג'ייד וגם לינקולן פחדו עד מוות. כל המשפחה בילתה את כל אחר הצהריים בפחד עד שעוזרת בית באה לדווח ואמרה, "אדוני, גברתי, סברינה כאן. היא אמרה שהיא כאן כדי לאסוף את התמונות שלה ושל אמה." "תגידי לה ללכת לעזאזל!" סלין מיד שחררה את כעסה על סברינה. ברגע זה, סלין יכלה להתמקד רק בפחד. היא שכחה שהיא ביקשה מסברינה אתמול לבוא ולאסוף את התמונות הישנות של אמה. מה שסלין התכוונה בתחילה היה להציג בפומבי את חיבתה לסבסטיאן מול סברינה, כדי שסברינה תהיה נסערת! עם זאת, היא לא ציפתה שסבסטיאן ידחה את הזמנתה בצורה כל כך נחרצת. עוזרת הבית הייתה חסרת מילים. "חכי! אני אלך לדבר איתה!" סלין קמה ויצאה החוצה. כל אחר הצהריים של בכי גרם לעיניה של סלין להתנפח, ושערה היה מבולגן להפליא. היא שכחה להסתכל במראה ויצאה החוצה בבהילות. "מְפֻרְסֶמֶת! את מְפֻרְסֶמֶת שעושה סוג כזה של עסקים. את תטנפי את הבית שלי שוב בכל פעם שאת באה לכאן, ואנחנו לא מקבלים אותך בברכה! לכי לעזאזל עכשיו!" אמרה סלין ברושעות. סברינה לעגה. "סלין, את זו שביקשה ממני לבוא לאסוף את התמונות של אמא שלי." "לכי! לכי! לכי לגיהנום! לכי לעזאזל עכשיו!" שאגה סלין בחוסר היגיון. סברינה כל כך כעסה שהיא צחקה. היא סקרה את סלין. לפתע, סברינה הבינה שסלין מתפרצת בזעם בלי סיבה אמיתית. סברינה עטתה הבעה תמימה ושאלה באדישות, "סלין, אני יכולה לראות שהעיניים שלך נפוחות, והשיער שלך מבולגן כמו קן של תרנגולת. יכול להיות שנכנסת להריון עם ילד של גבר אקראי אבל זרקו אותך?" סלין כל כך זעמה שהיא עשתה תנועות מאיימות ורצתה לקפוץ על סברינה. "אני אכה אותך למוות..." סברינה אפילו לא מצמצה אלא פשוט אמרה ברוגע, "את מעזה להכות אותי למוות מול הבית שלך. יכול להיות שאת גם רוצה להירקב בכלא?" סלין צעקה, "את... את! לכי לגיהנום! לכי! עכשיו! לכי..." סברינה לעגה, הסתובבה והלכה. לא היה לה זמן לריב עם סלין. היא הייתה רעבה והייתה צריכה לאכול. היא נהייתה רעבה בקלות מאז שהייתה בהריון. היא רצתה משהו מזין אבל לא היה לה כסף. לא הייתה לה ברירה אלא לחזור למקום מגוריה וקנתה כמה כריכי פטריות מדוכן. בזמן שהיא נהנתה מהכריכים שלה, גבר עמד לפתע מולה. הגבר הזה היה העוזר של סבסטיאן, קינגסטון. היא הייתה המומה לשנייה, אבל היא המשיכה לאכול את הכריכים שלה. היא חלפה על פני קינגסטון מבלי לומר מילה וחזרה למקומה. הדברים בין סבסטיאן לבינה היו רק עסקה חוזית. מלבד הצורך לשחק מול גרייס, לא היו להם יחסים אחרים. סברינה מעולם לא לקחה את היוזמה ליצור קשרים רק לטובתה. "מיס סקוט," קרא קינגסטון מאחוריה. הוא לא ציפה שסברינה לא תברך אותו. סברינה הסתובבה. "קראת לי?" "תכנסי לאוטו," אמר קינגסטון בקצרה. סברינה הייתה נבוכה. "גברת תתקשר הביתה כדי לברר היום. אם היא תגלה שאת ואדון סבסטיאן לא שהיתם ביחד..." "הבנתי." ברגע שהם התחילו לשחק, הם היו צריכים להישאר בדמות. סברינה נכנסה למכונית. המקום אליו הם נסעו לא היה מעון פורד, אלא שכונה יוקרתית במרכז העיר. קינגסטון הביא את סברינה לקומת הקרקע של הבניין, והוא עזב לאחר שמסר את סברינה לעוזרת בית שהייתה בשנות הארבעים לחייה. "את בטח הגברת הצעירה החדשה, נכון?" הגברת חייכה תוך כדי שהיא מסתכלת על סברינה. סברינה הרגישה מבוכה. "...את?" הגברת הציגה את עצמה, "אני דודה קווינטון, עוזרת הבית ששירתה את גברת יותר מעשר שנים. גברת התקשרה במיוחד כדי ליידע אותי וביקשה שאדאג היטב לכלתה. מהר, תבואי איתי." זו הייתה סוויטת דופלקס יוקרתית, שממש לא משהו שמשפחות רגילות יכולות להרשות לעצמן, ואין צורך בהצגה נוספת של רמת הפאר של הפנים. סברינה שאלה את דודה קווינטון, "המקום הזה הוא..." "זה היה המעון הקודם של האדון הצעיר סבסטיאן," אמרה דודה קווינטון. סברינה הבינה. זה היה קינגסטון שאסף אותה, אז אולי סבסטיאן לא יבוא לכאן. זה היה מושלם. היא כבר לא הייתה צריכה לדאוג שלא יהיה לה מקום ללון בו יותר. היא תכננה להביא את המטען הפשוט שלה ממקום השכרת המיטות מחר. הטלפון הקווי בסלון צלצל ברגע שהיא התיישבה על הספה. דודה קווינטון הרימה את הטלפון, חייכה ואמרה, "זו גברת. כן, היא כאן, היא כאן. גברת צעירה בדיוק התיישבה על הספה." דודה קווינטון העבירה את הטלפון הקווי לסברינה. "זו גברת שמתקשרת." סברינה הרימה את הטלפון ואמרה, "אה... אמא, את בסדר?" גרייס שאלה בעדינות, "סאבי, תגידי לי, התרגלת למקום?" סברינה ענתה, "טוב מאוד, מעולם לא גרתי בבית כל כך יפה." "איפה הפרחח? הוא שם איתך?" שאלה גרייס שוב. סברינה ידעה היטב שאם היא כאן, סבסטיאן בהחלט לא יבוא. עם זאת, היא עדיין אמרה, "סבסטיאן יחזור בקרוב. אני מחכה שהוא יאכל איתי ארוחת ערב." "טוב, טוב, אז אני לא אפריע לשניכם. אני אתנתק עכשיו." "ביי, אמא." במהלך הערב, לסברינה הייתה ארוחת ערב מפוארת ודודה קווינטון אפילו רחצה אותה באופן אישי. "גברת צעירה, אלה שמנים אתריים, חלב אמבטיה ועלי כותרת של ורדים. שימוש באלה כדי להשרות באמבטיה יבטיח שהעור שלך יהפוך לטוב יותר." "הכנתי לך חלוק רחצה והנחתי אותו מחוץ לחדר האמבטיה. את יכולה לאסוף אותו כשאת יוצאת. אני אכין לך את המיטה עכשיו." דודה קווינטון הייתה עוזרת בית מתחשבת. סברינה הייתה קצת המומים מהטיפול המפנק שהיא קיבלה. סברינה נמשכה לחדר האמבטיה המרווח, לאמבטיה הגדולה הרב-תכליתית, לשמנים אתריים הריחניים ולעלי הכותרת של הוורדים. היא התגוררה רק במיטות מושכרות, אז היא הייתה צריכה להשתמש במקלחות הציבוריות בכל פעם שהיא הייתה צריכה לנקות את עצמה. לא הייתה לה אמבטיה מרגיעה ראויה מאז שיצאה מהכלא. היא לא תבזבז את ההזדמנות הגדולה הזו היום. לאחר שהשרתה זמן מה, סברינה הרגישה שכל גופה נוח, והיא התחילה להרגיש מנומנמת. במצב מנומנם, היא טיפסה החוצה מהאמבטיה, גופה עדיין היה רטוב, והיא פתחה את הדלת כדי להושיט יד לחלוק הרחצה. עם זאת, היא התנגשה בגוף גבוה ובנוי היטב. "אה...!" סברינה צרחה בכל גרונה בהלם.