סברינה נבהלה. היא התמקדה בהסתגלות לחושך והבינה שסבסטיאן יושב לבדו על הספה. סיגר כבוי היה בפיו, שתי ידיו על ברכיו. היה לו חיוך קל והוא בחן את סברינה בעיניו השחורות העמוקות. "אתה…" סברינה עמדה לשאול את סבסטיאן, מדוע הוא עדיין ער? וגם, איפה סלין? אולם היא לא שאלה. היא הייתה המומה מהבעתו של סבסטיאן. "בואי הנה!" מילותיו של סבסטיאן היו כמו צו קיסרי, ולסברינה לא היה מותר להתנגד. סברינה הרגישה כאילו היא פ