כשסיימו בעירייה, סברינה נפרדה מסבסטיאן. "מר פורד, הרופאים לא מאפשרים ביקורים אחר הצהריים, אז אני לא אחזור איתך. אני אבקר את דודה גרייס מחר בבוקר." היא הייתה אדם שידע את גבולות הנימוס. כשהיא לא הייתה מול דודה גרייס, היא הייתה יוזמת להתרחק מסבסטיאן. "מה שתרצי," אמר סבסטיאן בקרירות. סברינה עזבה את המקום לבדה. במכונית, קינגסטון שאל, "אדוני הצעיר סבסטיאן, אתה לא חושש שהיא תברח?" סבסטיאן צחק בלעג. "לברוח? אם היא באמת הייתה רוצה לברוח, למה היא הייתה עובדת כמלצרית במסעדה שאני מבקר בה לעתים קרובות? למה היא גם הייתה באה לאמא שלי לבקש הלוואה? היא רק עשתה את שתי הבריחות הראשונות כדי להעלות את המחיר שלה." קינגסטון אמר, "מי יגיד אחרת..." "סע," אמר סבסטיאן. המכונית חלפה על פני סברינה, אבל סבסטיאן אפילו לא הסתכל עליה. סברינה גררה את גופה העייף חזרה למקום מגוריה. מישהו עצר אותה כשהגיעה לדלת שלה. "סברינה! את באמת מסתתרת באזור הזה." זאת הייתה סלין! לפני שנתיים, בגלל חייה הפרטיים הכאוטיים, סלין נוצלה על ידי גבר זקן, מכוער וגס. כשהגבר הוריד את המשמרת שלו - באמצע המעשה - סלין השתמשה בעקבים שלה וריסקה את ראשו של הגבר, והרגה אותו במקום. כדי לעזור לסלין להימלט מהפשע, משפחת לין השקתה את סברינה ושלחה אותה בחשאי לזירת הפשע המזויפת בקפידה. כתוצאה מכך, סברינה קיבלה עונש של עשר שנים בגין הריגה לא בכוונה. סלין, לעומת זאת, התחמקה מכדור ולא נכלאה. בכל פעם שהיא חשבה על זה, סברינה רצתה לחנוק את סלין למוות. היא הביטה בסלין באדישות. "איך מצאת אותי?" סלין הפכה לשחצנית יותר. "סברינה, את יודעת איך קוראים לסוג המקום הזה? כפר עירוני. זה הכפר העירוני היחיד בעיר הדרומית. התושבים כאן הם בעיקר זונות רחוב. את יכולה לבלות לילה עם זונת רחוב רק תמורת חמישה דולרים כאן. לילה עמוס אחד יכול להכניס מאה דולרים, טה, איזה סכום כסף טוב." "אז, באת כל הדרך כדי להשוויץ בפניי שהרווחת מאה דולרים בלילה אחד?" שאלה סברינה בקרירות. "את!" סלין הרימה את ידה ורצתה להכות את סברינה, אבל היא עצרה את ידה באמצע האוויר. היא חייכה ואמרה, "כמעט איבדתי את קור הרוח שלי. תני לי לספר לך, אני עומדת להתחתן בקרוב והבית צריך שיפוץ. המשרתות מצאו כמה תמונות שלך ושל אמא שלך כשפינו את הזבל..." סברינה שאלה בלהיטות, "התמונות של אמא שלי? אל תשליכי אותן, אני אבוא לאסוף אותן." אמה נפטרה, כך שהתמונות שנותרו מאחור היו יקרות לה מאוד. סלין שאלה באדישות, "מתי תאספי אותן?" "מחר אחר הצהריים." "מחר אחר הצהריים זה יהיה. אחרת, כל הזבל הזה יהיה מזהם אם הוא יבלה עוד יום אחד בבית שלי!" לאחר שאמרה זאת, סלין, מוקפת באווירה של גאווה, הסתלקה בעקביה. זמן קצר לאחר שסלין עזבה, סברינה הלכה לישון. היא הייתה עכשיו בשליש הראשון להריונה והיה לה יום מתיש במיוחד של ריצות, אז היא רצתה לנוח מוקדם ולקום מוקדם יותר מחר כדי ללכת לבית החולים לבדיקת הריון. למחרת, סברינה הגיעה מוקדם כדי לעמוד בתור בחדר האולטרסאונד בבית החולים. כשנותר רק אדם אחד לפני תורה, היא קיבלה שיחה מסבסטיאן וענתה לשיחה. "מה זה, מר פורד?" ניתן היה לשמוע את הטון הקר הרגיל של סבסטיאן בקצה השני של השיחה. "אמא שלי מתגעגעת אלייך." סברינה ראתה שיש רק אדם אחד לפניה, אז היא העריכה את משך הזמן ואמרה, "אני אהיה בבית החולים בערך בעוד שעה וחצי." "בסדר." תשובתו של סבסטיאן הייתה קצרה ותמציתית. סברינה ניקתה את גרונה ואמרה, "אה... אני אעשה כמיטב יכולתי לעודד את דודה גרייס. אתה יכול לתת לי קצת יותר קצבה? אתה יכול לנכות את זה מדמי הסדר הגירושין?" "נדבר כשאת תהיי כאן." סבסטיאן ניתק מיד את הטלפון. הוא הכי שנא אנשים שמתמקחים איתו! סברינה המשיכה לחכות בתור. כשהיא עמדה להיכנס, חולה חירום הובהל לפתע לעשות אולטרסאונד, שנמשך יותר מחצי שעה. כשסוף סוף הגיע תורה של סברינה, רק אז היא הבינה שהיא צריכה לפתוח תיק רפואי כי זו הייתה הבדיקה הראשונה שלה. האולטרסאונד שלה התעכב בעוד חצי שעה. כשהגיעה למחלקה של גרייס, היא שמעה אותה בוכה בפנים. "בן חסר מצפון, אתה משקר לי? שאלתי אותך איפה סברינה!" "אמא, כבר קיבלנו את תעודת הנישואין שלנו אתמול." סבסטיאן מסר את התעודה לאמו. "אני רוצה שתחזיר את סברינה לכאן עכשיו!" האישה הקשישה דחפה ללא רחם את בנה. "אני אלך למצוא אותה עכשיו." סבסטיאן קם ויצא. בדלת, סברינה פגשה את מבטו הקר והחד של סבסטיאן. היא השפילה את ראשה, הלכה לחזית המיטה של גרייס עם תיק בידה, ואמרה בחמימות, "דודה גרייס, אני זו שהגעתי באיחור. זכרתי שאמרת לעתים קרובות שאת אוהבת פחזניות קרם כשהיינו בכלא, אז קניתי לך קופסה." גרייס הפסיקה לבכות וחייכה, "סאבי, את עדיין זוכרת שאני אוהבת פחזניות קרם?" "כמובן." סברינה מסרה פחזניית קרם לגרייס ואמרה, "קחי אחת, דודה גרייס." גרייס הביטה בלהיטות בסברינה. "סאבי, את צריכה לשנות את הדרך שבה את פונה אליי ל'אמא'." סברינה אמרה, "... אמא." "כן," אמרה גרייס בתחושת סיפוק, "כשאת לצידו של סבסטיאן, אני אהיה רגועה כשאעבור לצד השני." סברינה פרצה לפתע בבכי. "אמא, אסור לך להגיד את זה. את יכולה לחיות חיים ארוכים..." אחרי שהצליחה לשכנע את גרייס לישון, סברינה ניגשה שוב לסבסטיאן ונשכה את שפתיה. "מר פורד, אפשר לקבל קצת קצבה?" הבעתו של סבסטיאן נותרה ללא שינוי, הוא רק אמר בשלווה, "הבטחת לי להגיע תוך שעה וחצי, ואת הגעת רק אחרי שלוש שעות. אם את תתני לי לתפוס אותך שוב משאירה את אמא שלי תלויה, אז זה לא יהיה רק עניין של כסף." סברינה רעדה לפתע. היא יכלה לחוש את ההילה הרצחנית השקטה מטון הדיבור השקט שלו. היא ידעה שהוא לא סתם אומר את זה. היא חייכה בבוז עצמי. "זה לא קל להרוויח את הכסף של העשירים. אני מבינה! אני לא אשאל אותך שוב - אני רוצה לוודא איתך, אתה תפתח לי חשבון בעיר גדולה, נכון?" סבסטיאן השיב, "את לא תקבלי שום דבר פחות מהתנאים הכתובים בחוזה." "תודה. יש לי תוכניות אחר הצהריים, אז אני אצא עכשיו." סברינה עזבה במצב שומם. "סבסטיאן...," קראה גרייס מחדרה. סבסטיאן נכנס מיד לחדר. "אמא?" "אני יודעת שאתה לא אוהב את סברינה, אבל בן, הרבה צרות וסבל שלא יכולתי להתמודד איתם בכלא טופלו על ידי סברינה. הכרתי אותה יותר מכל אחד אחר. היא אדם ישר שמעריך את המשפחה והחברים שלה יותר מכל דבר אחר. עם מספר הפעמים שמשפחת פורד תכננה נגד שנינו, זה לא הספיק? אני רוצה למצוא לך שותפה שלעולם לא תעזוב אותך. אתה מבין את המאמצים שלי?" "אני מבין, אמא." סבסטיאן הנהן. גרייס רצתה לצאת מהמיטה כשאמרה, "אני רוצה להתקשר אישית לדודה קווינטון כדי לשאול אם סברינה נשארת בבית שלך. אני יכולה להיות באמת רגועה רק אם שניכם זוג נשוי כראוי." סבסטיאן היה חסר מילים. בדיוק באותו רגע, הטלפון שלו צלצל. הוא הרים מיד את הטלפון ושאל בקרירות, "מה?" בצד השני של הטלפון, סלין פעלה בקול חמוד ועדין. "יקירי סבסטיאן, אני רוצה להזמין אותך לבית שלי כדי לדון בנישואים שלנו, אתה יכול לבוא? בבקשה?" "אני לא פנוי היום!" סבסטיאן סירב בנחרצות.