סַבְּרִינָה עָנְתָה בְּקוֹל קַר וּמְנוּכָּר. "מָתַי, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה?" "אַרְבַּע אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם!" "בְּסֵדֶר, אֲנִי אֶהְיֶה שָׁם בִּתְנַאי אֶחָד," אָמְרָה סַבְּרִינָה, "אַל תַּטְרִידִי אֶת דּוֹדָה גרֵייס, אוֹ שֶׁלֹּא אֶשְׂחַק יָפֶה אִתָּךְ!" סֵלֶנָה צָחֲקָה בִּפְרָאִיוּת. "הָהָ! סַבְּרִינָה, נִרְאֶה שֶׁאַתְּ בֶּאֱמֶת חוֹשֶׁבֶת שֶׁגרֵייס הִיא אִמָּא שֶׁלָּךְ עַכְשָׁו. אַל תִּשְׁכְּחִי, אַתְּ