כשריסק את הטלפון שלו קודם לכן, הוא סער החוצה בזעם ולא ראינו אותו מאז. אני לא יכולה להגיד כמה זמן עבר, אבל עבר מספיק זמן שאני יודעת שהוא לא יחזור. ממה שהצלחתי לחבר מהשיחה, המצב התהפך עליו ואולי הוא סוף סוף עשה צעד אחורה והבין באיזה חרא הוא נמצא.
"הוא עזב," אני אומרת בקול הכי רם שאני מצליחה, שעדיין רק ציוץ פתטי, אבל היא שומעת אותי הפעם. היא נסוגה כאילו המומה, ואז היא קורסת על הרצפה המאובקת, בוכה.
"א
![אהבה מהטעימה הראשונה [החיית מחמד של אביה החורג]](/_next/image?url=https%3A%2F%2Fcos.ficspire.com%2F2025%2F07%2F15%2Fb6b8b9bc621f44398d2d42210fcbf283.jpg&w=384&q=75)















