היא מקרבת יד רועדת לשפתיה, ואני לא יכול לעצור את עצמי; אני קם שוב מהכיסא, ניגש אליה כדי שאוכל לחבק אותה אל חזי. היא נשענת עלי, ולבי ממריא כשהרכות שלה נמסה לתוכי.
"אוי אלוהים. לא ידעתי. אני כל כך מצטערת." היא מייבבת אל תוך חזי, ידי סביב מותניה מתהדקת. אני לא רוצה את רחמיה. מזמן התגברתי על קתרין.
"אין לך על מה להתנצל, אמיליה," אני לוחש לתוך שערה, אני לא יכול להתאפק, אז אני מצמיד נשיקה למצחה.
"אבל...
![אהבה מהטעימה הראשונה [החיית מחמד של אביה החורג]](/_next/image?url=https%3A%2F%2Fcos.ficspire.com%2F2025%2F07%2F15%2Fb6b8b9bc621f44398d2d42210fcbf283.jpg&w=384&q=75)















