מנקודת מבטו של לינק דמיטרי:
אמיליה מתפתלת על השולחן שלי בהנאה חסרת דעת, ואני מחזיק אותה יציבה בקרסוליים, לוגם בתאוות בצע את הנוזלים שלה הזורמים. כל כך התגעגעתי לזה. איך בכלל נתתי לה ללכת? אבל גם בשיא הרגע הזה, אני יודע שאני חייב לתת לה ללכת שוב.
היא לא מוכנה. אפילו לא קרובה. האגו שלי לא יאפשר לי להחזיק בה כשאני יודע שהיא לעולם לא תתחייב אליי באופן מלא בגלל האשמה שלה.
לא אכפת לי בכלל מה אנשים יגידו
![אהבה מהטעימה הראשונה [החיית מחמד של אביה החורג]](/_next/image?url=https%3A%2F%2Fcos.ficspire.com%2F2025%2F07%2F15%2Fb6b8b9bc621f44398d2d42210fcbf283.jpg&w=384&q=75)















