נקודת מבט של איוון: כשסיימתי להתארגן לעבודה באותו בוקר, תהיתי אם אמה כבר התעוררה. מהאופן שבו הדברים הסתיימו והיא ארזה בחזרה לחדרה, ידעתי שעברתי את הגבול הסופי. למרות שידעתי שאני טועה ושאני צריך להתנצל, לא התכוונתי להתנצל בפניה. זה דווקא עבד לטובתי. אם חושבים על זה, כבר מזמן הייתי צריך משהו שיזעזע אותי מהטראנס שלי, כי התחלתי להיות מושפע ממנה. כרגע, אני יודע שהיא כועסת עלי והיא לא הולכת לוותר על זה.