כשאיבן פתח לי את הדלת, יצאתי מיד ואחזנו ידיים. כשצעדנו לעבר הדלת, כמה עובדים עצרו לברך אותנו, בעוד שאחרים איחלו לנו חיי נישואין מאושרים. מייד כשנכנסנו פנימה, התנועות פסקו כשכולם הסתובבו ונעצו בנו מבטים. הרגשתי לחוצה, התקרבתי עוד יותר לאיבן. מעולם לא הייתי מוקד תשומת לב כזה, וזה הלחיץ אותי. "מזל טוב אדוני," הם החלו לומר, אחד אחרי השני. "תודה," אמר איבן. "זו אשתי, אמה פארקר," הוא אמר בקול רם. "ברוכה