נקודת מבט של אמה: "אני אתחתן איתך." המילים שלי המשיכו להדהד לי בראש. נענעתי בראשי כשחשבתי למה הכנסתי את עצמי. עמדתי בצד והסתכלתי עליו כשהוא דיבר בקלות עם פקידת הקבלה. למרות שלא היה לי האומץ להסתכל ממש על פניו, לא יכולתי שלא לשים לב כמה הוא נראה גבוה וחטוב. "זה נעשה, בואי נלך." הוא אמר, עזב אותי וצעד לעבר היציאה. מיהרתי בעקבותיו, אבל לא לפני שהבטתי חטופה בפקידת הקבלה כשהיא בוהה בו בחוסר בושה. כשהיינו בחוץ, גבר שלא שמתי לב אליו קודם פתח לי את דלת הנוסעים. עצרתי לרגע, הסתכלתי על המכונית וניסיתי לא לבהות יותר מדי. נכנסתי ופגשתי את האיש המסתורי שכבר ישב ודיבר בטלפון. תוך זמן קצר, נסענו משם. "מה השם שלך?" שאלתי, מנסה לפתוח בשיחה קלה. "אוון פארקר" הייתה תשובתו הנחרצת. "אני אמה" הצעתי. "תגידי לנהג את המיקום שלך." הוא ענה. אמרתי לנהג איפה אני גרה ונשענתי לאחור, והחלטתי שהוא לא מעוניין בשיחות קלות. אחרי כ-30 דקות של שקט, הגענו ליעד שלי. "זה כרטיס הביקור שלי, תגיעי למשרד שלי מחר כדי שנוכל לדון בתנאי החוזה ולחתום." הוא אמר, והושיט לי כרטיס ביקור. "אמממ" אמרתי, כשראיתי את הכתובת. הוא הרים את גבותיו בשאלה. "אממ אני מצטערת להטריד אותך אבל המיקום די רחוק ואין לי כלום עלי כרגע." אמרתי, ושנאתי להודות בזה. "מישהו יהיה כאן עד 10:00 בבוקר כדי לאסוף אותך, אל תאחרי." הוא סיכם. "אוקיי אז." אמרתי. "תודה" הוספתי, לפני שיצאתי מהמכונית. הם נסעו ואני עמדתי שם לרגע, מסתכלת סביב על הסביבה, למרות שהיה מאוחר. נשמתי נשימה עמוקה, הלכתי לכיוון הדירה שלי ועצרתי כשהגעתי לדלת, ונזכרתי שאין לי את המפתח. "שיט" מלמלתי כשלא מצאתי את המפתח במקום שבו אני בדרך כלל שומרת אותו. החלטתי לנסות את החלון ולמזלי, הוא נפתח. התגנבתי פנימה, נשמתי נשימה עמוקה, מתגעגעת לריח ולתחושה הנוחה. כעבור דקות, שכבתי באמבטיה הנוחה הקטנה שלי, מלאה עד גדותיה במים חמימים. עצמתי את עיניי, נשמתי נשימה עמוקה כשמוחי נזכר באירועי החודשים האחרונים והבנתי עד כמה אני במצב מבולגן. מחשבותיי נדדו לאירועי הערב. כמעט צחקתי על המחשבה שאני מתחתנת בסוף השבוע הזה. מעולם לא דמיינתי שאני אתחתן בקרוב, שלא לדבר על נישואים מסודרים. הסכמתי להתחתן איתו כי לא הייתה לי ברירה אחרת. האדם היחיד שגרם לי לחשוב על נישואים בעבר, היה ליאם. מצב הרוח שלי התעצב לפתע כשחשבתי על ליאם. חשבתי על איך השתמשו בי וזרקו אותי שוב. וחשבתי שהוא אוהב אותי. כמעט שעה לאחר מכן, עזבתי את האמבטיה הקרה עכשיו והלכתי בעייפות לחדר השינה שלי תוך כדי ייבוש עצמי. הייתי רעבה אבל לא היה לי אוכל ולא כסף אז ישנתי ככה. שכבתי, הוצפתי לפתע בתוצאות האירועים ובכיתי עד שנרדמתי. * התעוררתי בבהלה מרעש חזק שבקע מבחוץ. לרגע, הרגשתי מבולבלת כשניסיתי להתמצא. דפיקה חדה נשמעה שוב בדלת, הפעם, נעשית חסרת סבלנות. "אני באה!" אמרתי, קמתי מהמיטה ומיהרתי לכיוון הדלת, תוהה מי זה יכול להיות. "היי גברתי, קיבלתי הוראה לאסוף אותך." אמר בחור, מיד כשפתחתי את הדלת. "אה סליחה?" שאלתי, נראית מבולבלת. "קיבלתי הוראה לבוא לאסוף אותך" הוא ענה שוב. "אני חושבת שיש לך את הכתובת הלא נכונה," אמרתי, משפשפת את עיניי. "את לא מיס אמה?" הוא שאל. "כן אני" עניתי, מסתכלת עליו. "קיבלתי הוראה מאת מר אוונס לבוא לאסוף אותך עד 10." הוא אמר, נעשה חסר סבלנות. "מר אוונס" חשבתי, מנסה להיזכר. "אוי שיט" קראתי, ונזכרתי שהייתי אמורה להיפגש איתו היום כדי לדבר על החוזה. "בבקשה תן לי חמש דקות" אמרתי בחיפזון, סוגרת את הדלת. בדקתי את השעה והשעה כבר 10:20. בטח ישנתי יותר מדי, חשבתי כשמיהרתי לחדר האמבטיה. לאחר נסיעה של כשעה, הגענו לבניין ענק. חנינו והוא הוביל אותי פנימה כשניסיתי לא לרייר על עיצוב הפנים של המקום הזה. הלכנו לפקידת הקבלה. אמרתי לה את שמי ואמרתי לה שמר אוון מצפה לי. לאחר שביצעה שיחה, היא הובילה אותי למעלית. אחר כך היא הובילה אותי לדלת, נקשה ועזבה. כששמעתי 'בואי', ניקיתי את גרוני, יישרתי את השמלה שלי ונכנסתי. "היי" אמרתי, נכנסת פנימה. "שלום" הוא ענה, מקליד במחשב שלו. לקחתי רגע להסתכל סביב על המשרד שלו, מופתעת מנושא האיכות. "שבי" הוא הוסיף, מסתכל עלי. "זה החוזה, קראי בעיון ושאלי שאלות." הוא אמר והושיט לי קובץ. "אהמ, מה זאת אומרת 'אלה נישואים כדי לספק את הציבור'. שאלתי. "אנחנו לא מתחתנים מאהבה, רק עסקים. אני צריך להיות נשוי לפחות שנה למטרות עסקיות ואת צריכה את הכסף. לכן, אנחנו הולכים להיות במעקב צמוד על ידי הציבור, כלומר, השותף העסקי שלי וכל השאר. אנחנו חייבים להתנהג כאילו אנחנו מאוהבים בפומבי כדי שלא יתעוררו שמועות." הוא הסביר. הנהנתי והמשכתי לקרוא. כשסיימתי לקרוא, לקחתי רגע לחשוב באמת על מה שאני עומדת להכניס את עצמי אליו. הסכם זה נערך היום בין אוונס פארקר לאמה סמית'. הכלה מסכימה להישאר נשואה לחתן למשך שנה אחת, ללא תנאים. הכלה לא חייבת להתערב בעסקים או בחיי היומיום של החתן, מכיוון שאלה נישואי נוחות. אלה נישואים כדי לספק את הציבור ולכן הכלה חייבת לעשות כל מה שהחתן אומר כדי שזה יעבוד. תשלום חלקי של 25,000 דולר יישלח לחשבון של הכלה ו-25,000 דולר נוספים לאחר שנה אחת. הכלה לא חייבת להתריס נגד החתן או להפר את החוזה על ידי סיפור לצד שלישי על קשר. אם היא תעשה זאת, היא תחזיר כל מה שהוצא עליה, בתוספת 30,000 דולר לנזק נלווה. אם שני הצדדים מסכימים, חתמו למטה עם תאריך ההסכם. אי אפשר היה לחזור בי עכשיו, כבר הייתי חייבת לו. בנוסף, התשלום היה טוב. נשמתי נשימה עמוקה, ובמהירות חתמתי והחזרתי לו את החוזה לפני שאני אתחרט. "טוב". הוא אמר, חותם על החלק שלו. "הכסף שלך יועבר מיד. הכנות לחתונה כבר בעיצומן, הדבר היחיד שנותר הוא לוודא ששמלת הכלה היא במידה שלך". הוא אמר. "דבר נוסף, את עוברת לגור איתי היום, כי החתונה היא בעוד יומיים". הוא הוסיף.