סוף סוף שחררתי נשימה שלא ידעתי שאני מחזיקה. כשהמשכנו לנוע, הלב הפועם שלי חזר לאט לאט למצב נורמלי וסוף סוף יכולתי לחשוב שוב בהיגיון.   חיבקתי את עצמי עם כף ידי, גנחתי לתוך ידיי, כועסת על עצמי על ההתנהגות הילדותית שלי. הוא פשוט דיבר איתי בשיחה נורמלית והלב שלי כבר היה בכל מקום. חשבתי שעכשיו לא תהיה לו שום השפעה עליי, אבל טעיתי בבירור. למעשה, עכשיו הייתי אפילו יותר גרוע, נמסה וכמהה אליו רק מצליל קולו