עד מהרה, איבדתי תחושת זמן כששקעתי בעבודה. כשבדקתי את השעה מאוחר יותר, כבר הגיעה שעת הצהריים, אבל לא הייתי בטוחה שאני רוצה ללכת לקפיטריה בגלל תשומת הלב הרבה שקיבלתי באותו רגע. הרמתי את ראשי כששמעתי דפיקה קלה על דלתי, כאילו האדם שוקל את מעשיו. "בוא", אמרתי, ותהיתי מי זה יכול להיות, כי ידעתי שזה לא ג'וזיה, הוא נסע לאחת מחברות הבת שלנו לבדוק משהו. "צהריים טובים", אמרה ג'נה כשנכנסה למשרדי, והסתכלה סביב