במהלך הנסיעה, ראיתי את אוון ממשיך לבהות בירך החשופה שלי. כשזה נעשה יותר מדי, כחכחתי בגרוני ושאלתי: "משהו לא בסדר?". "לא, למה?", הוא אמר. "טוב, אתה ממשיך לבהות בירך שלי, זה קצר מדי?", שאלתי. "לא, לא, זה מושלם", הוא אמר ובמשך כל הנסיעה הוא ניסה להפסיק לבהות. כשהגענו למקום, כולם היו בפנים אז כבר ידעתי שאחרנו. "נראה שאחרנו", אמרתי כשהתרתי את חגורת הבטיחות שלי. "כן, אנחנו מאחרים", הוא אמר. "חכי, אני אפ