♡ נקודת המבט של לילי ♡ אם היו לי מגפיים עכשיו הייתי רועדת בהם ברגע זה. הסתובבתי לאט, שמרתי את עיניי ממוקדות ברצפת האריחים בזמן שהתפללתי בשקט בראשי. "אני הולכת לשיעור הבא שלי." צייצתי, לא מעזה להרים את ראשי ולהתעמת איתו. "אני עדיין לא סיימתי איתך." הוא אמר בכעס. בהתפרצותו הפתאומית הרמתי את ראשי רק כדי לראות אותו צועד לעברי כמו טורף. מגפי הקרב השחורים שלו פגעו ברצפת האריחים וגרמו לי להיות חרדה יותר ממה שכבר הייתי. הוא עצר נשימה אחת ממני. ליבי הלם בחזי בטירוף כשהתחילתי להזיע. גופי התחמם באש לא מוכרת לי כשהוא התקרב יותר ממה שציפיתי. כשהרגשתי את נשימתו החמה מניפה את פניי, לא יכולתי לעצור את הצמרמורת שזרמה במורד עמוד השדרה שלי. נשימתנו העמיקה כשכדורי הכחולות שלו בהו בירוקים שלי. היא החזיקה רגש שהיה זר לי, וגרם לליבי הפועם ממילא לפעום מהר יותר. עיניו התרככו כשהוא העביר אותן על פניי. שפתיי נפרדו כששוני הציצה החוצה כדי ללקק את שפתיי היבשות. עיניו של אשר עקבו אחר התנועה, עיניו מתכהות והוא נשך את שפתו התחתונה השמנמנה. אם זה אפשרי, נשימתו הפכה עמוקה יותר. נשארנו שם בטראנס, אף אחד מאיתנו לא דיבר רק התפעלנו זה מזה. ובכן, אני התפעלתי ממנו, אבל אני לא יודעת אם אשר התפעל ממני. פתאום נבהלנו מדפיקות בדלת חדר האמבטיה. קפצנו זה מזה, שנינו נמנענו מלהסתכל זה על זה כשהדפיקות על הדלת התגברו. "היי, מי נעל את דלת חדר האמבטיה? תפתחי, אני צריכה לישון." צעקה איזו בחורה אקראית תוך כדי דפיקה על הדלת הנעולה. מתי אשר נעל את הדלת? כנראה הייתי שקועה מדי בהערצה שלו מכדי לשים לב. אשר נראה מוטרד כשהוא פתח את הדלת. הנערה הביטה בו בסומק נבוך ורצה במהירות לשירותים. שמענו קול שמנה חזק לפני שהרחנו אותו. אלוהים, מה היא אכלה? פניו של אשר התכווצו במבט עצירות והוא פרש את ידיו מול פניו. כנראה חשב שזה יעיף את הריח. בלי לומר מילה נוספת הוא מיהר לצאת מהדלת. הייתי צוחקת מהמבט על פניו אם אני עצמי לא הייתי סובלת מהגיהוק של הבחורה הזאת. סתמתי את אפי בידי ויצאתי מהר מחדר האמבטיה. בשאיפה עמוקה שיבחתי את אלוהים על שהציל אותי מריח הקקי שלה. הפעמון צלצל לפתע לארוחת צהריים. כמה זמן אשר ואני בהינו אחד בשני? למה הוא פשוט בהה בי בכלל. באופן מפתיע, הוא לא אמר או עשה לי שום דבר מרושע, וזה מוזר. הבחור הזה בטח דו קוטבי. בנשיפה רוחנית הלכתי לקפיטריה. החצאית שלי עדיין הייתה רטובה מקודם והתפללתי שאף אחד לא יראה אותה. אוי, את מי אני צוחקת, כולם ישימו לב לכתם הרטוב הענק הזה על התחת שלי. הסתכלתי על האוכל המגעיל שהוגש. בטני התהפכה בגועל כשחייכתי חיוך אדיב לגברת שחילקה את התרמיל. הרמתי את המגש שלי כדי לקבל אותו. ברגע שהריח פגע באפי הייתי מוכנה לנשוך. בכאב ניגשתי לשולחנות ארוחת הצהריים. ראיתי את אשר ואת חבריו יושבים באמצע הקפיטריה. השולחן שלהם היה מלא בספורטאים ומעודדות, כולם צוחקים מבדיחה שאשר סיפר. שלי ישבה על ברכיו והאכילה אותו בצ'יפס. ציפורניה הארוכות והמחודדות נגעו בשפתיו. התכווצתי כשהן דחפו את שפתיו וגרמו לו למשוך את ראשו לאחור כדי לנעוץ בה מבט. האם היא לא התביישה במה שהוא אמר לה בחדר האמבטיה? גלגלתי את עיניי לנוכח החיבה המטופשת שלהם תוך כדי ניסיון להימנע מלעבור לידם ולקבל תשומת לב. המזל לא היה לצידי היום, כי ברגע שחשבתי להימנע מהם, כדורים כחולים נפלו על שלי. שלי בטח ראתה את אשר מסתכל עליי, כי גם היא הסתובבה וראתה אותי. פניה הפכו לשנאה לפני שקמה. אני לא יודעת מה קרה לי, אבל הרגליים שלי נראו כאילו דבוקות לרצפה, הן סירבו לזוז. היא עצרה מולי וחייכה לי את אחד החיוכים המתוקים ביותר שיכלה לגייס, לפני שלקחה את ארוחת הצהריים שלי וזרקה אותה על פניי. כשהרגשתי את הרוטב צורב לי בעיניים, ניסיתי לנגב אותו עם החולצה שלי. אפילו קצת פירה נתקע לי באף, מה שהקשה על הנשימה. הכל היה שקט עד שכולם פרצו בצחוק. חלק צילמו את מצבי המבוכה. "זה מה שמקבלים על הפרעה לאשר ולי, כלבה." היא גיחכה, עיניה ננעצו בבוז לפני שהפנתה את שערה לאחור בתנועה חצופה. שמעתי כיסא מגרד את רצפת האריחים ומישהו דרך לעברנו. הסתכלתי על אשר כשהוא עמד ביני לשלי, דמותו רותחת מכעס. "שלי, שבי לעזאזל!" אשר התערבב בפניה וצרח. היא התכווצה לפני שחזרה ליציבה ובהתה בו במבט מאיים. "למה את מגינה עליה פתאום?" היא צעקה בחזרה בכעס. ראשה מביט סביב גופו כדי להביט בי. "כי נמאס לה, תעזוב אותה בשקט." הוא התחרט בכעס. פניו אדומות מזעם כששריריו נמתחו. היא הביטה בו בתדהמה לפני שהצליחה להתאושש. כולם השתתקו, כולל אני, כשבהינו בו. איש לא העז להתריס נגדו כשהוא שלח מבט מאיים לכולם. הוא הביט בהם בהבעת פנים כועסת וצעק עליהם להתעסק בעניינים שלהם. במבט מפוחד כולם הסתובבו ועשו בדיוק את זה. עם נשיפה, שלי יצאה בכעס מהקפיטריה, אבל לא לפני שדחפה אותי הצידה. מעדתי מעט לנוכח היחס הקשה שלה לפני שייצבתי את עצמי. אשר הביט בי במבט ציפייה. האם הוא ציפה לתודה על ההגנה עליי? כי זו בקושי הייתה הגנה, ואין שום סיכוי שהייתי מודה למפלצת הזאת כי היא הרבה יותר גרועה משלי. "טוב, אתה לא הולך לנקות? אתה נראה כמו אידיוט עם כל האוכל הזה על הפנים שלך." הוא אמר לי.