♡ נקודת מבטה של לילי ♡ הוא בטח ראה את הפנים המבולבלות שלי כי הוא פירט, "הבחורים השונים שיוצאים מהמעונות שלך." הוא בטח ראה את הבחורים שנכנסים למעונות בשביל סוניה. אבל למה זאת בעיה בשבילו בכלל ואיך הוא ידע על בחורים שנכנסים ויוצאים מהמעונות שלי? אה, נכון, המעונות של שלי נמצאים מול שלי וראיתי אותו מתגנב לשם לא מעט. סוניה כל הזמן מביאה בחורים שונים לחדר שלנו. אולי הוא חושב שהם הבחורים שלי, יופי, אולי כולם חושבים אותו הדבר. אני באמת צריכה לדבר עם סוניה על זה, זה מתחיל להיות בעיה. זה לא שהיא תקשיב לי בכל מקרה, אנחנו לא מסתדרות. "את יודעת שאת די חמודה כשאת בעולם שלך." הוא אמר בשקט, והפתיע אותי עד כדי כך שכמעט לא שמעתי אותו. נראה כאילו זה לא היה אמור להיות מיועד לי. האם שמעתי לא נכון או שאשר קרא לי חמודה? זה לא יכול להיות, אני בטח חולמת. המניאק הזה קורא לי רק מכוערת ושמנה. אני מתכוונת שיש לי קימורים אבל ממש לא קרובה להיות שמנה. "למה קראת לי?" שאלתי, בהלם. בטח נראיתי מצחיקה עם הפה שלי פעור כמו דג ועיניי מוכנות לצאת מהארובות. ההתנהגות שלו השתנתה כשהוא הרחיב את עיניו לפני שהרכיב את עצמו. הוא נשען לאחור בקלות והניח את גבו על הכיסא, לפני שהעיף בי מבט. "אמרתי שאני לא יכול לבהות בך הרבה זמן, את כל כך מגעילה, את גורמת לעיניים שלי לבעור." הוא נחר ועשה פרצוף של גועל. האף שלו התקמט כאילו הוא הריח משהו רע. אאוץ'! לא ידעתי שאני כל כך מכוערת. הנה הביטחון העצמי שלי הולך. זה בגלל שהורדתי את השיער שלי ולא סידרתי אותו הבוקר? אבל הברשתי אותו והשיער שלי כמעט לא מתנפח. אני מתכוונת, אני יודעת שאני לא שמה איפור אז אולי זה העיגולים השחורים שלי מלימוד כל הלילה? תפסיקי לחשוב על המראה שלך כל כך הרבה לילי, זה לא פעם ראשונה שהוא קורא לך ככה. כן אבל זה לא עוצר את הכאב והפגיעה שאני מרגישה בכל פעם שאני שומעת אותו אומר את זה. זה לא כואב כמו כשאַחֵרִים צוחקים עליי, אבל יש משהו באשר שמקשה עליי לשמוע את המילים האלה יוצאות מהפה שלו. "תפסיקי לבהות בי יא קריפית, את דוחה!" הוא צועק מספיק חזק כדי למשוך את תשומת הלב של התלמידים. לא הבנתי שאני עדיין בוהה בו. כולם התחילו לצחוק בזמן שהצביעו עליי. כל כך מביך! הסתובבתי במהירות עם הראש למטה. העיניים שלי צרבו כשכפיתי על עצמי לא להזיל דמעה. לא לבכות, לא לבכות, חזרתי על עצמי. ברגע שהשיעור נגמר קמתי במהירות, כיסאות חורקים כשדחפתי אותו לאחור עם הרגליים. לקחתי את התיק שלי והנפתי אותו על הכתף שלי כשרגליי נעו במהירות סביב הכיסאות ועשיתי את דרכי אל הדלת. הידיים שלי כבר היו על הכפתור כשפתאום הרגשתי מים קרים נשלחים על התחת שלי, השמעתי צווחה מביכה והסתובבתי כדי לזהות את אשר וחבריו צוחקים בזמן שהוא החזיק בקבוק מים ריק בידיו. "היי, אני חושב שהשתנת קצת!" הוא אמר בזמן שהוא הצביע על החלק האחורי הרטוב שלי עכשיו. כל כך בוגר. הרגשתי את תחושת המבוכה שוטפת אותי כשחשתי את המים מטפטפים במורד רגליי ומשאירים שובל רטוב. כבר ידעתי שכל החלק האחורי שלי ספוג אז לא הייתי צריכה להסתובב כדי להציץ. הוא התקרב אליי ונשען למטה כדי ללחוש לי באוזן. הנשימה שלו דגדגה, וגרמה לצמרמורות לא רצויות לטלטל את גופי. לבי קפץ כשאוויר נשימתי נעתקה בציפייה למה שהוא יעשה הלאה. "בפעם הבאה אל תלבשי את החצאית הזאת זה גורם לך להיראות שמנה יותר ממה שאת כבר." קולו העמוק הצהיר. יש לי את החצאית הזאת מאז שהייתי סטודנטית שנה א' ובקושי היו לי ירכיים אז. אבל עכשיו יש לי ירכיים רחבות יותר שגורמות לחצאית להיצמד אליי כמו עור שני. זה הגיע לאמצע הירכיים שלי והשאיר את רגליי הדקות בתצוגה. אגרופי נקמץ ונפרש כשרסנתי את הזעם שבעבע בפנים. לא רציתי שום דבר יותר מאשר לומר משהו שאני אתחרט עליו אבל נמנעתי מלומר משהו. זה רק יחמיר את המצב ואני אשאר עם עונש מביך יותר. נאנחתי בתבוסה לפני שעזבתי בלי לומר מילה. מיהרתי במהירות לשירותים והכיתי כמה תלמידים בדרך. לבי פועם בחזי סגרתי את תא השירותים ונעלתי את הדלת. ישבתי על האסלה הסגורה והנחתי את התיק שלי על ברכיי. הדמעות שהחזקתי סוף סוף צרבו למטה לפני שהפכו ליבבות מלאות. אלוהים אני שונאת את אשר. למה הוא צריך להיות כל כך מרושע? מעולם לא עשיתי לו שום דבר. התחלתי לבכות את עיניי.