♡ נקודת מבטה של לילי ♡ אלוהים אדירים, מה עשיתי שזה מגיע לי! הייתי טובה ותו לא, אני עוזרת לנזקקים, אני מתפללת כל לילה, טוב נו זה שקר, אבל אני כן לומדת ומקבלת ציונים טובים... כלומר, בטח שאני מקללת אבל אני לא אומרת את זה בקול רם, אוקיי זה היה עוד שקר. בטח שאמרתי כמה דברים מרושעים על אשר אבל הוא הרוויח את זה ביושר...... חושבת על לקלל, אם רק יכולתי לקלל את המורה המטומטמת הזאת. "גברת רמרוך, אפשר לקבל שותף אחר שהוא לא אידיוט?" אשר אמר, ופתאום הוציא אותי מההתקף זעם שהיה לי בראש. ראשי הסתובב במהירות ונעצתי מבטים רצחניים בראשו, ודאגתי שהוא ירגיש את השנאה שאני מקרינה. בעיניו היה ניצוץ מוזר שלא הצלחתי לפענח, כשהוא העניק לי אחד מהחיוכים השחצניים הקטנים שלו. איך הוא מעז המניאק הזה, אני תלמידה מצטיינת! הוא זה האידיוט, כלומר הוא מבריז משיעורים ואני די בטוחה שזה יהיה לו בתיק. הקנטתי בראשי, משהו שלא הייתי מעזה לומר בקול רם. ראשי חזר בחדות קדימה כשפניתי אל המורה הכי גרועה שלי עכשיו. ניסיתי להציג את המבט הכי משכנע שיכולתי לגייס. אולי היא תרחם עליי ותגרום לי להחליף שותפים. "גברת רמרוך אני קצת מסכימה איתו בעניין הזה, חוץ מהקטע של האידיוט כולנו יודעים שאני הכל חוץ מאידיוטית, בנוסף אשר ואני לא מסתדרים אז יהיה קשה לעשות את הפרויקט," אמרתי לגברת רמרוך בתקווה שהיא תבלע את הפיתיון. "לא! אף אחד לא מחליף שותפים!" גברת רמרוך צעקה. עיניה החשיכו בזעם כשהיא הביטה לסירוגין בין אשר לביני. טוב, תפילו את כל הגג גברת, אין צורך לצעוק. האם זה היה כל כך קשה להחליף שותפים? מורים ארורים והדרכים הקלישאתיות שלהם להפגיש בין אויבים. אשר התחיל לקלל מאחורי הגב שלי בהיותו דרמטי. כלומר אני בטוחה שהוא ישאיר לי את כל העבודה בכל מקרה, אז למה להתרגש? הבחור השיג את הקצה הטוב יותר מזה, כשאני התלמידה הכי טובה וכל זה, אבל עם המזל הכי גרוע הייתי צריכה להשיג טיפש שבקושי לוקח חלק בשיעור. אחד ששונא אותי ושחושב שאני דוחה. "עכשיו כולם, תתקרבו לשותף שלכם כדי לדון יותר על הפרויקט." גברת רמרוך הכריזה וגירשה אותנו אל השותפים שלנו. הפנים שלי אמרו הכל, לא רציתי כלום חוץ מלצאת מכאן. אבל זה יהיה בלתי אפשרי עם ג'וק (גברת רמרוך) שמרחף מעלינו וצופה בכל תנועה שלנו. זהו זה, ככה אני הולכת למות צעירה. ואפילו לא הספקתי שיהיה לי חבר. קמתי לשבת ליד אשר כי כנראה, הוא לא רצה לעזוב את המושב שלו. היה לו מבט אדיש על פניו. הוא פתאום פנה לעברי עם לעיגה על פניו. פיו התעקם לנחירה כשהוא הסתכל עליי בגועל. "אל תוציאי מילה מהפה." הוא אומר. "אל תדאג אני לא, אין צורך לבזבז את הזמן שלי בלדבר עם טיפש," אמרתי בשקט בתקווה שהוא לא שומע אותי. "מה אמרת עכשיו?" הוא שאל. "כ-כלום!" גמגמתי תוך כדי שאני מנענעת את ראשי. זה עצוב באמת, אני בת שמונה עשרה שעדיין מפחדת מהבריון שלה. אלוהים אני לא יודעת למה אני אף פעם לא יכולה להתעמת איתו. טוב, הוא 1.85 ויש לו הרבה שרירים בעוד שאני מצד שני נראית כמו קיסם. בנוסף אני לבד לגמרי. אין לי חברים שלומדים בבית הספר הזה. "אנחנו נדון בפרויקט הזה בפנטהאוז שלי, אל תביאי איתך את החברה הזונה שלך." הוא אמר. למרות שאנחנו כרגע לומדים בפנימייה, ההורים של אשר הרשו לו להישאר מחוץ לשטח בית הספר ולעזוב לבד. אני מניחה שזה עוד יתרון של להיות עשיר. גבותיי התקמטו בבלבול כשחשבתי למי הוא מתכוון. זה בטח רוז מכיוון שהיא ואחיה הם החברים היחידים שלי. אבל רוז היא לא זונה, היא מופנמת מאוד שאוהבת לשחק במשחקי וידאו ולצפות בסרטים. בעוד שאחיה הוא הבחור הכי ידידותי וחברותי שפגשתי אי פעם. די מגניב להסתובב איתם, חבל שהם לוקחים קורסים באינטרנט ולא לומדים באותו בית ספר כמוני. "היי אני מדבר אלייך!" הוא לעג, והוציא אותי ממחשבותיי. "סליחה אשר לא שמעתי אותך." מלמלתי. "על מה חשבת? האם זה היה אחד מצעצועי המין הרבים שלך?" הוא נהם. בעיניו היה ניצוץ של כעס לפני שהוא הסתיר אותו במבט אדיש. פי נפער כשנעצתי בו מבט בהלם. לא ציפיתי שהוא יגיד את זה או יחשוב עליי כל כך נמוך. הו את מי אני משקרת אשר תמיד חשב עליי נמוך אז זה לא אמור להיות לי בהלם. אבל הוא רחוק מהאמת, אני עדיין בתולה בשביל לבכות, מעולם אפילו לא היה לי את הנשיקה הראשונה שלי. הייתי תמימה ביותר ממובן אחד. אבל למי הוא מתכוון אם לא אליי? מה נתן לו את המסקנה שיש לי צעצועי מין?