♡ נקודת מבטה של לילי ♡ עיניי התרחבו בפחד כשעיניו זעומות הזעם נחו על חבורותיי. הרמתי במהירות את ידי כדי לחסום את המקום החבול מעיניו. אבל זה רק נראה שהצית את כעסו יותר, עיניו מלאות הזעם כעת בהו לתוך שלי. לקח זמן מה להבין שהוא כעת ניצב מעליי עם גובהו 1.85 מטר מעל 1.55 מטר שלי. מתחתי את צווארי כדי להסתכל עליו. פניו היו שקועות כעת בחוסר שביעות רצון במרחק סנטימטרים ספורים משלי. "אני הולך לשאול את זה שוב רק פעם אחת, מי עשה לך את זה?" הוא אמר לאט כאילו מדבר עם ילד שאין לו הבנה. עיניו כעת הפכו למאשימות כשלא עניתי. כאילו אכפת לך! זה נראה שהצית את הכעס שלי. חזרתי קצת אחורה כדי ליצור מרחב בינינו. נראה שאני לא יכולה לחשוב ישר כשאני לידו. "אני חושבת שאתה יודע טוב מאוד מי עשה לי את זה אז אל תעמיד פנים שאתה לא יודע!" אמרתי בחריפות, מזעזעת את שנינו. הוא נסוג לאחור במילותיי, לא ציפה לחריפות בקולי. המילים שלי בטח השאירו אותו פעור פה, גלגלי העיניים הכחולים שלו היו מלאים בתדהמה. ניקיתי את גרוני כדי להקל על המתח שהצטבר בינינו. הוא סוף סוף חזר לעצמו וברבר משהו לא מובן. "נו, אתה הולך להכניס אותי או לא? כי יש לי מקום אחר להיות בו." שיקרתי דרך השיניים שלי, בתקווה שהוא יבין את הרמז ויניח לנושא. הוא נאנח לפני שהנהן "בואי." הוא זז הצידה כדי לתת לי להיכנס. הבטתי בו בספקנות לפני שנכנסתי לפנטהאוז שלו. הריח של מנטה היה בולט באוויר וגרם לבפנים להריח מקסים. הסתכלתי על הקירות הלבנים הפשוטים, הם בקושי כוסו בעיצוב פנים כלשהו. הכל היה פשוט, ניגוד עצום לבעלים שהיה הכל חוץ מזה. הרגשתי שאשר זז הצידה כדי ללכת קדימה. הוא פנה לכמה מדרגות שנראו כאילו הן נמשכות לנצח ונעלמו מאחורי שני קירות ענקיים. "בואי איתי." הוא מלמל והתרחק. עקבתי אחריו למעלה, אוחזת במעקות הזכוכית הנקיים כדי לייצב את עצמי. הוא הביט בי לאחור פעם אחת כדי לוודא שאני עוקבת עד שהגענו לדלת עץ ענקית עם שלט שאסור להיכנס. אשר פתח אותה וסימן לי להיכנס פנימה. במבט סקפטי נכנסתי לאט. הבטן שלי התיישבה באי נוחות כשקלטתי שזה החדר שלו. יכולתי להבחין לפי התיק והנעליים שהיו מונחים ליד המיטה שלו בצורה מבולגנת. היו פוסטרים של דוגמניות שכמעט לא היו לבושות על קירותיו האפורים. בגדים היו מפוזרים על שולחנו בערימה והתפתיתי לסדר בשבילו. אני לא יכולה לעזור בזה. אני חולת ניקיון. האם הוא הביא אותי לכאן כדי לאנוס ואז להרוג אותי? הוא סגר את הדלת בחבטה שהבהילה אותי. הלכתי אחורה והתנגשתי בגופו הרחב. ההתנגשות גרמה לשנינו למעוד עד שייצבתי את עצמי ופניתי אליו. "מה קרה?" הוא שאל כשגבותיו סרוגות בבלבול. "אני ממש מצטערת שעניתי לך כמו שעשיתי, בבקשה אל תאנוס ותהרוג אותי זה לעולם לא יקרה שוב!" מיהרתי להוציא תוך כדי פאניקה. ידי היו מורמות מולי כמחסום מגן. אני צעירה מכדי למות, עוד לא נישקתי בחור. עיניו הכחולות הביטו בי בחוסר הבנה לפני שהתפרץ בצחוק תוך כדי שהוא אוחז בבטנו. על מה הוא צוחק, האם אני כל כך מגוחכת? "חשבת שאגע בך מכל האנשים?" הוא צחק תוך כדי שהוא מנסה לתפוס את נשימתו. דמעות דלפו בזווית עיניו. כשסיים את התקף הצחוק שלו, הוא נעשה רציני, פניו בקושי החזיקו רגש כשהוא הביט בי "אני מעדיף למות מאשר אי פעם להסתכל עלייך ככה. את לא יפה ואני בטוח שאולי היית שכיבה משעממת בכל מקרה. ואני לא אנס ארור." הוא אמר בקול משועמם, נותן לי מבט חטוף, הוא הסתובב ופנה למיטתו. המילים שלו פגעו בי יותר ממה שהיה צריך ואני נוזפת בעצמי בשקט על כך. שיערו הלח היה מודבק למצחו כשהוא שכב על מיטתו הענקית בגודל קינג סייז. זה בטח הרגיז אותו כי הוא הזיז את הקווצות הרכות לאחור. "לא משנה, בוא פשוט נעשה את הפרויקט." מלמלתי במבוכה והסתכלתי מסביב לחדרו המבולגן. הוא הפנה את ראשו מעט כדי להסתכל בי לפני שהפנה את תשומת ליבו בחזרה לתקרה הלבנה. "לגבי הפרויקט... את זו שהולכת לעשות את זה לבד, אני עסוק מדי בשביל החרא הזה." הוא אמר והוציא את הטלפון שלו כדי לגלול עליו. "אבל מה הטעם בזה שבאתי לכאן?" שאלתי אותו בהגזמה. הייתי יותר מכועסת עכשיו, למעשה רתחתי. אם רק הייתי יודעת שזה יהיה חסר טעם לבוא לכאן הייתי נשארת בחדרי. "נו, כדי לפקח עלייך דה, כדי שלא תדפקי ולא תשימי את השם שלי על הנייר." הוא ענה בגלגול עיניים עדיין גולל על משהו שנראה שעניין אותו בטלפון. חסרת מילים פשוט בהיתי בו בהלם. הוא הרים גבה תוך כדי שהוא מסתכל עליי בציפייה. למה הוא ציפה? תודה על התחשבותך? הוא הצביע על השולחן שהיה ליד מיטתו הלא מסודרת ואז הביט בי וסימן לי ללכת לשם. "את יכולה לעשות את הפרויקט שם." הוא הצהיר וקם לישיבה. נאנחתי והלכתי לעבר שולחן העץ הארוך שהיה מלא בניירות מקומטים וטישו מלוכלכים. הרמתי את אחד הטישו המלוכלכים והחזקתי אותו בין האצבע לאגודל. הסתכלתי על אשר בגועל והעפתי אותו עליו. הוא הסתכל עליי במבט מאיים לפני שגלגל את עיניו בעצבים. הוא קם מהמיטה והלך לעברי והסתכל על השולחן. באנחה עצבנית הוא זרק את כל הדברים המלוכלכים ביד אחת. "עכשיו שמחה?" הוא שאל אותי. הנהנתי לפני שישבתי על אחד הכיסאות שהיו זמינים. הסרתי את תיק הסלינג שהיה על כתפי והנחתי אותו על השולחן. תוך כדי חיטוט בפריטים שהיו בתיק, פתאום הייתי מודעת לנוכחות שהשתלטה על גופי הקטן. קפאתי במקום ולא ידעתי מה לעשות כשחשתי בשערות על צווארי סומרות. ראשו של אשר היה במרחק נשימה מצווארי החשוף והעצבים שלי נעקצו כשהוא התקרב. נשימתו הייתה גסה על אוזני ובלעתי רוק כשבטני התכווצה. הוא תחב כמה מקווצות השיער שלי מאחורי אוזני וגרם לי לרעוד מהמגע. הפניתי את ראשי כדי לפגוש את שלו רק כדי להיבהל מהקרבה בינינו. הרגשתי כאילו פניו מתקרבות ולא עשיתי דבר כדי לעצור את זה עד שחשתי במגע הרך של שפתיו על שלי. "אשר מותק!!" צרחה שלי תוך כדי טריקת הדלת הקדמית.