יוליאן יצא ואמר בנחישות רבה, "גם אם למשפחת קמרון יש עושר שאין שני לו, לא אכפת לנו! הבית הוא איפה שאמא נמצאת." אנסון כל כך נגעל מבנו, שפיו התמלא מרירות. גרוגרתו עלתה וירדה, והוא אמר לאליין בקול צרוד, "מאוחר. לכו לישון מוקדם. אני מצטער על הערב." אליין חייכה. "צבוע!" אנסון קמץ את ידיו בחוזקה ואמר בעיניים מורכבות, "מישהו הוא באמת צבוע, שליבו כבר מתפורר ורשע." אליין קימטה את מצחה. היא הרגישה שמילותיו ש