בעיניו של מרטין, עלתה כוונה להרוג את אנסון. למיא סוף סוף נדחקה החוצה מהתיאטרון. היא לבשה שמלה לבנה צחורה, מקומטת ומלוכלכת כולה, ואפילו השיער שלה היה מבולגן. כשראתה את מרטין, עיניה גילו שהיא זוממת ומתוכננת. "מר מור, אפשר לדבר?" היא אספה את שערה מאחורי אוזניה ושאלה בחיוך. מרטין הסתכל בגועל, הסתובב ועמד לעזוב. "מר מור, לעולם לא תוכל להשיג אותה אם תרדוף אחריה בצורה עדינה כזו!" מרטין חרק שיניים ואמר, "