אנסון חש חוסר מנוחה. הוא הרים את ידו והסתכל בשעה. "יש לי עוד משהו לעשות. אני הולך עכשיו!" "עצור," אמרה מילי בעגמומיות, "בדיוק חזרתי מחו"ל. אין לך אפילו זמן לאכול איתי ארוחה?" "סבתא, באמת יש לי משהו לעשות." מילי נעצה בו מבט ואמרה, "עיכוב של שעה זה כלום." לאנסון לא הייתה ברירה אלא להסכים. הוא קימט את מצחו ונשען לאחור בחוסר רצון. למיה ישבה שם בצייתנות כל הזמן. האווירה של הארוחה הזו הייתה מאוד מביכה.