אנסון עצר את המכונית והביט בלמיה, שהביטה בו בהלם במראה האחורית. "את יכולה ללכת לבד?" למיה נדהמה לרגע, והרגישה מעט כעוסה. היא הייתה צריכה להיות יותר חסרת רחמים כלפי עצמה קודם. אם היא הייתה פוגעת ברגל שלה, אנסון היה בוודאות מחבק אותה עכשיו. למיה הנהנה קלות, לאחר שתפסה בבירור את חוסר הסבלנות בעיניו של הגבר. אנסון אמר, "ביקשתי ממילו להשיג לך חדר, ואת יכולה לגשת לדלפק הקבלה כדי לקבל את כרטיס החדר בעצמך